הבאתי לראשונה את הפיוט והמוסיקה האתנית
שפרה פרץ, מוזיקאית פורצת דרך, זמרת-יוצרת ונגנית עוּד, קיבלה השבוע את - אות החלוצים - לשנת 2026 בטקס מרגש ורב משתתפים שהתקיים ביד בן צבי בירושלים
"הייתה לי התרגשות גדולה מאוד, מכיוון שכל הזמן כיוונתי למקום של הכרה בעשייתי המוסיקלית, והנה זה בא. את מחכה שזה יבוא וכשזה בא את מתקשה להאמין. לכן הייתי מאוד מופתעת . פרצתי דרך. הייתי הראשונה שהעזה – אם זה בפיוט הנשי, אם זה במקוריות, בשילוב השפה הערבית מרוקאית, בחיבור לבית אבא הפייטן יוסף פרץ ז"ל וסבא ובחיבור לשורשים ולבית שממנו הגעתי וצמחתי. השפעתי על כל קהל שפגשתי, לא התביישתי בשורשים שלי ותמיד הבאתי את העוּד, הפיוט והמזרח לילדי הגן, לתלמידים בבית הספר, שפגשו אותי במפגשי פיוט, לתלמידים בתיכונים שסיפרתי להם את המסע המוסיקלי שלי, וגם לסטודנטים עליהם השפעתי והבאתי להם לראשונה את הפיוט והמוסיקה האתנית".
כך אומרת שפרה פרץ, מוזיקאית פורצת דרך, זמרת-יוצרת ונגנית עוּד, שביום ראשון השבוע קיבלה את "אות החלוצים" לשנת 2026 בטקס מרגש ורב משתתפים שהתקיים ביד בן צבי בירושלים. סרטון הווידיאו של השיר שלה "בבית של סבא" אף הוקרן במהלך הטקס. בנימוק לקבלת "אות החלוצים" נכתב כי "שפרה פרץ היא מוזיקאית רב-תחומית, זמרת-יוצרת, נגנית עוּד ומחלוצות הפיוט הנשי בישראל, פועלת למעלה משלושה עשורים להנגשת עולם הפיוט לקהלים מגוונים. בתו של הפייטן יוסף פרץ ז"ל, בת למשפחה שעלתה מקזבלנקה שבמרוקו לבאר שבע".
"אות החלוצים" הוא פרויקט הדגל, שמטרתו להוקיר את מעצבי דמותה החברתית, המדעית והתרבותית של מדינת ישראל. בראש נבחרת התרבות של השנה עומד אחד מענקי הבמה והמסך בישראל בכל הזמנים – השחקן ששון גבאי, ויחד איתו המוזיקאי מיכה ביטון, אליהוא בן-און, ד"ר נחמן שי, תא"ל ד"ר אפרים לפיד, עינת שרוף, שלמה שרף, חברי וחברות כנסת בעבר ובהווה, ראשי ערים, חוקרים, מדענים, אנשי ונשות חינוך ועוד.
מדובר בפרויקט מרכזי של האיגוד הספרדי העולמי, שמטרתו לתת כבוד ויוקרה לפרק חלוצי ומפואר של המפעל הציוני שמגשימיו עשו את הבלתי ייאמן ובמאמץ של דורות רבים הביאו להקמת מדינת ישראל. לאחר הקמתה, הביאו ליישובה על ידי הקמת ערי הפיתוח, השכונות בערים, המושבים והקיבוצים ולביסוסה ולשגשוגה כמדינה בעלת משטר דמוקרטי השומרת על צביונה היהודי ופורחת בתחומי המדע, הטכנולוגיה, היזמות והחדשנות ועשייה חברתית וביטחונית, ובהמשך החלוצים הממשיכים עד ימינו אלה.
יו"ר ועדת השיפוט של "אות החלוצים" פרופ’ אהרן ממן ונשיא האיגוד הספרדי העולמי השר לשעבר פרופ’ שמעון שטרית כתבו במכתב שנשלח לשפרה פרץ ולזוכים הנוספים ב"אות החלוצים": "אנו מתכבדים לברך אותך על בחירתך להיכלל ברשימה המכובדת של מקבלי ’אות החלוצים’ לשנת 2026. האיגוד הספרדי מעניק את אות החלוצים בשיתוף פעולה עם גורמים ציבוריים וממלכתיים, יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית יעקב חגואל ושרי ממשלה בהווה ובעבר".
שפרה פרץ, בת לאב פייטן (יוסף פרץ ז"ל(, היא בוגרת בית הספר למוסיקה רימון, בוגרת תואר ראשון בשירה רב תחומית – האקדמיה למוסיקה ומחול ובעלת תואר ראשון נוסף בחינוך מוסיקלי. היא ילידת באר שבע. אביה יוסף עלה ממרוקו לישראל בשנת 1951. אמה מימי עלתה ממרוקו לארץ באוקטובר 1955. במשך עשר שנים היא הייתה מרצה בבית ספר רימון ויזמה את הקורס "שרים עולם". היא פרצה דרך והנחתה לראשונה סדנאות לשירה אתנית החושפות את המאזין לפיוט ולמוסיקת העולם.
שפרה: "האדם שבי והמוסיקאית והיוצרת שבי הם תוצר לשני הורים, שהביאו מורשת גדולה ומרגשת מקזבלנקה שבמרוקו. גם להם הדרך הייתה קשה מאוד. הם נאלצו לסלול דרך בארץ כשהכל היה רק חולות. למרות הקשיים הם נלחמו בשיניים כדי לגדל אותנו ושתהיה לנו השכלה. הפרס הוא שלהם ושל כל מי שתמך בדרכי. אמן עושה דרך קשה כדי להשפיע על אחרים ביצירתו. תודה לאל השפעתי ואמשיך כל עוד רוחי בי. סיפור העלייה של אמא שלי מעלה דמעות. היא הייתה ילדה בת 15, שהתלבשה אלגנטי, ובסופו של דבר הוזמנה לקטיף בקיבוץ והתלכלכה בבוץ. להוריי יש חלק גדול בהתיישבות, ולכן הפרס הוא גם שלהם. אבא הביא את הפיוט ממרוקו. כבר כשלמד בבית הספר ’אם הבנים’ הוא ידע עברית תקנית ולמד פיוט ושירה, והנה אני כאן בישראל ממשיכת דרכו".
בימים אלו עובדת שפרה על אלבום שלישי בשם "פעימות דודי" בשיתוף פעולה עם המוזיקאי אלי זולטא. באלבום משולב הפיוט "דודי ירד לגנו", שהוקלט לראשונה על ידה. עד כה היה מבוצע הפיוט על ידי גברים ומקובלים בלבד. שיר נוסף מתוך האלבום, "שפת הסמטאות", השתתף בערב משוררים בדימונה והוקרא על ידי השדרן המיתולוגי מנחם פרי בתוכניתו "ציוניוני הדרך". יצירה נוספת מתוך האלבום, "שיגע בנו כבודו", היא שיתוף פעולה של שפרה עם המשורר והסופר פרץ דרור בנאי ומשולבת במנגינה של פריד אל אטרש.
היא שרה כבר מגיל שלוש, והחל מגיל 17 החלה לכתוב את המילים לשיריה. בגיל 20 פלוס הגיעו המנגינות לשיריה. מסתבר שלזמר והמוזיקאי דני רובס יש קרדיט בכך. "הכרנו משירותי בלהקת המפח"ש. בזמנו פניתי אליו כדי להלחין לי שיר . הוא אמר לי: ’את מסוגלת להלחין’", היא מגלה.
עם העידוד המשמעותי הזה היא המשיכה. כשהשתחררה מלהקה צבאית, המפח"ש, כיוונה את עצמה ללימודים בבית הספר למוסיקה רימון. שפרה: "בכיתי לאמא שלי דמעות רבות כי רציתי להיות חלק מתעשיית המוסיקה, להמשיך ולכתוב מוסיקה מקורית, אבל לא ידעתי איך אגשים את זה. לא היה לי כסף ללימודים. אמא הבטיחה לעזור, אך גם עבדתי קשה מאוד וגם קיבלתי תמיכה ומלגות שונות, שהגדולה ביותר הגיעה משיקום שכונות בבאר שבע. תעודת בוגרת מוסיקה שלי היא בזכות השכונה שתמכה בי כסטודנטית ובזכות אמא שלי, שתמיד שלחה לי סלים של מטעמים כדי שאלמד ואצליח".
בסוף שש השנים, שבהן בילתה שפרה כסטודנטית בבית הספר למוסיקה רימון, היא יצרה מוסיקה מקורית משלה והיה לה הרכב מוסיקלי משלה. "הייתי הסטודנטית הראשונה, שהעזה לשיר בחצרות בית הספר בערבית מרוקאית. אני זוכרת את גיל דור (מוסיקאי, מחלוצי רימון ושותפה המוסיקלי של הזמרת אחינועם ניני), נדהם מההעזה שלי לשיר את השיר ’יא- בא’ והוא ניגש ללחוץ את ידי. הבנתי שדרכי כמוסיקאית מתחילה לגבש זהות וקשורה לחזרתי לשורשים מבית אבא. כך עשיתי תהליך, מעין חזרה בתשובה מוסיקלית – לפיוטים ולתפילות. זה חיבר אותי לעצמי כאדם וכמוסיקאית יוצרת. דווקא ברימון, שהיה בית ספר לג’אז, הסלסולים עשו את שלהם והבנתי שזה הקול שלי. מצד אחד המערב שאותו אני רוכשת בבית הספר, ומצד שני המזרח מבית אבא", היא מספרת.
החל מגיל 24, כשלמדה ברימון, הרימה מופע משלה וגם כיוונה לאלבום בכורה בשם "מיזאן". חברת התקליטים הראשונה שרצתה להשקיע תקציב ביקשה ממנה ומההרכב המוסיקלי להיכנס לחדרי חזרות. הם עבדו קרוב לחצי שנה, אך שבועיים לפני ההקלטות כשהכל היה מוכן החליטה החברה לרדת מההשקעה בפרויקט ושפרה נשארה לבד עם הכל לבד וללא תקציב.
שפרה: "אחרי כעשר שנים של סקיצות לשיריי, שאותן שלחתי לחברות התקליטים עם לא מעט מכתבי מחמאות שקיבלתי, לא קידמו אותי לשום מקום ובטח לא לאלבום בכורה. לא הייתה לי ברירה אלא ללכת לבדי עם הפרויקט של אלבום הבכורה. באותם ימים אמנים פחדו להפיק לעצמם והיו רק מעטים שהעזו. מאוחר יותר התגלו לי עמותות שיתמכו בי כיוצרת כמו: עיריית באר שבע, ברית יוצאי מרוקו, אקו"ם, משרד התרבות וכמובן הרבה עבודה שלי ביום ובלילה כדי לממן את הכל".
אלבום הבכורה "מיזאן" התחיל לרקום עור וגידים עם אנשים שהאמינו ביצירתה המקורית והייחודית של שפרה. במקביל היא חיפשה דרך להופיע, אבל לעולם היא לא תשכח את החוויה שהובילה אותה בנחישות להקליט את הפיוט "צביה". "בפגישה מקצועית אחת עם התזמורת האנדלוסית על שיתוף פעולה איתי בזמנו הסבירו לי שאוכל לשיר פיוט רק לילדים ולא עם התזמורת כי נשים לא שרות באולם בערב מול גברים. עזבתי את הפגישה בכעס גדול, וזה למעשה היה הטריגר שלי להקלטת הפיוט ’צביה’, שעד אז הושר רק על ידי גברים. עבדתי עליו עם אבי ז"ל, בטרם אקליט. זה היה ביצוע, שללא ספק הרים גבה – אישה מעזה ושרה פיוט, שקיבל עיבוד מחודש על מנת שיהיה קרוב לאוזן המערבית. במקום שירת אוניסונו (קול יחיד) נוצרה הרמוניה נפלאה בעזרת המוסיקאים שעבדו איתי. אז הבנתי בדיעבד שעשיתי משהו ראשוני, שבהמשך ייתן כוח לנשים רבות", היא נזכרת.
לימים ייחשב אלבום הבכורה "מיזאן" של שפרה לפורץ דרך, ובהמשך שיריו הושמעו בתחנות הרדיו השונות, "שם תקום מהומה על כך שכתבתי עם אבא פזמון בערבית מרוקאית בשיר ’בבית של סבא’. אז החליטו בגלי צה"ל בכל זאת לשדר את השיר הזה, ובכך פתחו דלת ליצירה שלי. הקדוש ברוך הוא הוביל אותי כל הזמן למרות הקשיים. אני האמנתי כל הזמן בדרך שמובילה אותי ומנתבת אותי למקום הנכון – גם אם לא התישבה עם המיינסטרים, כמו שילוב הקלטות של אבי הפייטן מ’הימים הנוראים’ בשיר ’בוקר של סליחות’ באלבום ’נשימת עולם’. פשוט הלכתי עם עצמי. בעזרת איש סאונד הנהדר דויד לוריא הייתה לשנינו הרגשה, שלפיה אבי המת שר איתי באולפן. יחדיו דמענו בזמן הקלטת השיר", היא מסכמת.
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
