הזורעים - ביקורת על ספרו השלישי של יואב איתמר

ספר השירה השלישי של יואב איתמר, שהינו משורר, מחזאי, מבקר, עורך ומתרגם, בנוי על פי הז’אנר של סונט המילה. סונט המילה הינו שיר בן ארבע עשרה שורות ובו מילה אחת בכל שורה. בתוך השיר קיים היפוך רעיוני שגורם לקורא לראות את הרעיונות המובאים בו בעיניים אחרות. ז’אנר זה מעורר את עוצמתה המפעימה של השירה להביע עולם ומלואו בקומץ מילים ספורות. כמו כן, באמצעות המבנה המיוחד, מודגשת כל מילה ומילה הנשזרת בתוכו ועל כן ישנה חשיבות מכרעת לדיוק מצידו של המשורר.

הספר מחולק לשלושה פרקים: "אשרי הזורעים", "פוסט טראומה" ו"לא יקצרו". ניתן למצוא בו אזכורים מקוריים למקרא, שירים על החיים ועל המוות, אשר מתובלים באירוניה הייחודית לכותב. אירוניה זו באה לידי ביטוי בנוגע לגופו, ליחסו לאמונה, למדינה ואף למתרחש בעולם (כך למשל בשירו "גיל 40": בנייד/ פרסומות/ לאובדן/ שיער/ מחד/ ולשיעור/ יתר/ מאידך./ שעמם/ לשערות/ בראש/ שהן/ החליטו/ לטייל?", וכן בשירו "ארץ עוז": קר/ לך/ ילד?/ ליבך/ קפא/ לעד?/ ליבם/ של/ מנהיגינו/ עשוי/ פח/ בלבד/ ואין/ קוסם). יתרה מכך, עושרו של הספר טמון בדימוייו המיוחדים (דוגמא טובה לכך היא שירו "מידות" שמקביל את מדי הצבא למדי החיים). אמנם כבר מקריאת הפרק הראשון מתעורר כאב בלב הקורא נוכח תחושת ההחמצה שהרי אותם ה"זורעים" לא תמיד יקצרו יבולם. יחד עם זאת, התיבול ההומוריסטי מאפשר להמשיך ולקרוא את הספר בנשימה אחת. באפילוג הספר מוחלפת האירוניה בשאלה אודות כוחם של הגוף והנפש וכן כוחם של השירים. על אף שלעיתים, ככותרת הפרק, המשוררים עצמם "לא יקצרו" את פרי עמלם, שיריהם האלמותיים יעמדו כמו "מגדלור של נצח". כוחו של הספר טמון במינימליזם הזהיר שבו הוא נוקט, בסיטואציות האוניברסליות אותן הוא מעלה וביכולתו המיוחדת לשלב בין הרך לקשה תוך גישור בין השניים בפניני הומור.