סיפור לפרשה: תולדות
את שלום הכרתי באבן שמואל כאחראי על המכולת . יהודי נעים הליכות חייכן מאיר פנים ומאושר בחלקו. אשתו ילידת צרפת עם חינוך אירופאי שונה מהנוף הישראלי המקובל.
את שלום הכרתי באבן שמואל כאחראי על המכולת . יהודי נעים הליכות חייכן מאיר פנים ומאושר בחלקו. אשתו ילידת צרפת עם חינוך אירופאי שונה מהנוף הישראלי המקובל.
הזוג המאושר זכה ל...עשר בנות. כולן יפיפיות . נעימות ,מצטיינות בלימודים החל מגיל הרך ועד לחטיבת הביניים. מרחוק יכולנו לזהותן בשתי הצמות המסודרות ובלבושן הנאה.
כאמור, שלום חייכן ומעולם לא התלונן ..למרות ש"ירדנו" עליו מדי קידוש שערך לעוד בת שנולדה.
באחת השיחות שלנו שאל אותי לפתע מדוע לא "מוכרים" עליות לתורה בבית הכנסת ה"אשכנזי" בו התפללנו ובו שימשתי אז כגבאי. הסברתי שיש לנו רשימה ולפי הסדר אני מעלה בשבת לתורה.
שאלתי אותו אם הוא מרגיש מקופח או צריך עלייה לתורה בתאריך מסוים? הוא הרצין ושח לפי תומו שעל עליית שישי בפרשת השבוע היו במושב של העולים מצפון אפריקה -בו הוא גר קודם - קופצים רבים. הגבאי שם,כך סיפר, היה "עושה קופה" לא רעה, והוא מוכן לשלם מחיר רב אם תתאפשר לו העלייה. מיד הבנתי את כוונתו שהרי רוצה הוא לקבל את בירכתו של יצחק ליעקב: "וייתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש יעבדוך עמים "..וכולי
כמה הופתע ונרגש היה כשקראתי לו בשבת בפרשת תולדות לעליה הזו. הוא לא ידע איך להודות לי.
עברו שנים ויצאנו לשליחות לדרום אפריקה ובאחד המכתבים נודע לנו שסוף סוף זכה שלום ל...נכד זכר. בזכות בתו הגדולה שהתחתנה שנה קודם. חגיגת הברית הייתה כמצופה יוצאת מהכלל ואנו
שמחנו כמובן בשמחתם, לא עברו מספר חודשים וקיבלנו עיתון מהארץ (לפני עידן האינטרנט) ובכותרת: ידיעה מרעישה על משפחה מאבן שמואל שאחרי עשר בנות ילדה אשתו (הסבתא) זוג.... תאומים בנים.
חשבתי על הפרשה שלנו, שהרי גם רבקה ויצחק התפללו ולקח להם גם כאן בדיוק עשרים שנה עד שהרתה:"והנה תאומים בבטנה".
שבת שלום.
