סיפור לשבת : פרשת עקב
בדור הקודם היו אידיאלים , אידיאליסטים ואנשי מעשה שהיו מוכנים להילחם על חלומם ולהגשימו גם במחיר התבדלות וחרמות. חשבנו שהאמת אתנו, לכן לא הפריעו לנו כל מבטי הזלזול שלהם.
"דת חדשה ומסוכנת מאד נולדה בשנות השבעים. מעטים חזו את צרותיה לחברה ,ורבים נפלו בשבייה". אמר לי רבי ומורי תוך אנחה רועמת. והמשיך:
"מתוך הסכמה כפויה של הוגי דעות מודרניים ובעיקר אנשי תקשורת ואקדמיה נאסר עלינו לדבר בגנותם של אנשים או מנהגים או תופעות ונטיות לב של אחרים".
"מה היה קודם ?" שאלתי בהיסוס.
בדור הקודם היו אידיאלים , אידיאליסטים ואנשי מעשה שהיו מוכנים להילחם על חלומם ולהגשימו גם במחיר התבדלות וחרמות. חשבנו שהאמת אתנו, לכן לא הפריעו לנו כל מבטי הזלזול שלהם.
"מתי התחיל השינוי"? רציתי להבין. מה היה המאיץ לדעתך?
זה היה כשהמרצה באוניברסיטה דקלם את שירו של ג’ון לנון. ענה והמשיך:
השיר(imagine) מבטיח שאם רק נדמיין ונאמין ,אז לא יהיו הבדלים בין עמים ובין תרבויות, כולם ידברו בלשון אחת ולא יהיו עוד מלחמות.
"חזון אחרית הימים חשבתי " ההיפך ענה הרב המלומד: המציאות הייתה שונה. העשיר לא ויתר על ממונו והרוב לא העניק זכויות שוות למיעוט. הקומוניזם פשט רגל והמסכנים עולים על הטרמפ של הזדמנויות שוות והחלה נדידת עמים. החלשים רוקנו את המשאבים של החזקים דבר שגרם למהומות".
.הרי התורה כבר כותבת "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" העזתי להוסיף. באמת מה הם חשבו לשנות את טבע העולם?"
הרב המשיך בפנים רציניות כמדבר ולשאול את עצמו:
"איך אעמוד מול קהל ואדרוש לאסור מהגרים בלתי חוקיים? זה לא פוליטקלי קורקט אומרים לי. איך אסביר את חוסר השוויון בין המינים ההלכתי ביהדות ? איך אוכל לשחוט ולאכל בשר?. מה עם זכויותיהם של בעלי החיים? צעקו הטבעונים. מדוע אתה נגד תופעת הלהטב"ים קראו לי המפגינים . האם אין להם זכות להיות הורים? וכך מיום ליום נוספו והתעצמו תופעות שהיו פעם חריגות בחברה הכללית, ובעזרת תקשורת מתוזמנת ,נאסר אפילו לדבר נגד התופעות הללו ולכן קשה היום לחנך את הצעירים בדרך התורה " נאנח מנהל הסמינר.מה עם אופנת הקעקועים שאסורים?
"אז מה אתה מציע לי כמורה לדור הצעיר. מהי הדרך הטובה עבורי" לדעתי אסור להתייאש. אני מודע להתנגדות של המתנגדים לי אבל חובתי כרב בישראל להאמין בתורה ולמצוא את דרך הישר והטוב. סיכם את דבריו.
עד היום אני מהרהר בדבריו של הרב ולפני כל שיעור או דרשה אני חייב לחשוב מה לומר ומה במיוחד לא לומר. והדבר קשה מיום ליום. . מדוע לא מאפשרים לי לחשוב אחרת מהם, אבירי השוויון? אני מתלונן ביני לבין עצמי כמעט בכל יום. יחד עם זאת הגעתי למסקנה שהדרך היעילה היא ,לא לצרוך עיתונים לא להקשיב לעימותים ברדיו ובטלוויזיה שהרי הם אומרים תמיד : איש באמונתו יחיה"
אנא, אפשרו לי לחיות באמונתי ולחנך את תלמידיי ונכדיי בדרכי שלי.
