הסיסמה: ”צעאק”
ביוני 1967, תכננו הירדנים, יחד עם בני בריתם העיראקים והמצרים, לכבוש בחזרה את לוד ורמלה. מודיעין היתה היעד הראשון שהפריע להם בדרך. מבצע "צאעק", התוכנית שלא מומשה
מבצע "אל חוסיין", היה שם הקוד לתוכנית ההגנה הירדנית על קו הירוק של טרום יוני 1967. על בסיס תוכנית זו, התגבשה עם הקמת המפקדה הערבית המשותפת, תוכנית מבצעית התקפית, לכיבוש שטחים ממערב לקו שביתת הנשק.
מבצע "חאלד" הייתה תוכנית המבצעים של הלגיון הירדני לכיבוש מרחב מודיעין (של היום), וקביעת ראש גשר להמשך ההתקפה הערבית לעבר שפלת לוד ורמלה.
חשוב לציין כי הצבא הירדני היה אמור לכבוש את קו החזית בלבד (איזור מודיעין), כדי להעביר דרכו הלאה כוחות תגבור כלל ערביים שיעשו את המשך העבודה.
התוכנית גובשה במהלך שנת 1967 ויצאה כפקודה לתכנון ב-21 במאי 1967 - כשבועיים וחצי לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. כדי לא לסכן את מערך ההגנה שלהם עצמם, לא הוצאו כוחות מגינים ונעשה שימוש בגדוד העתודה של החטיבה. האחריות הגזרתית היתה של החטיבה ההאשמית.
פקודת המבצע נפלה בידי צה"ל. על פי לשון התוכנית: "מטרת מפקדת החזית המערבית היא כיבוש רמות אל-בורג' (התיתורה ומרחב הגבעות שסביבה), וביר מעין (רעות), במהירות האפשרית, מיד עם התפתחות המצב, כדי להחרימן מידי האויב ועל מנת ליצור, יחד עם מוצב לטרון, ראש גשר על מנת לאפשר את פריצת הכוחות הערביים לעבר הערים לוד ורמלה".
על פי המידע המודיעיני שהיה בידי החטיבה הירדנית: "עמדות האויב ברמות אל-בורג' ובביר מעין, מוכנות, בלתי מבוצרות ולא תפוסות. אך באפשרות האויב תפיסתן על ידי פלוגת חי"ר בעת הצורך. כוחות האויב (צה"ל) המוכרים, נמצאים במחנה בית נבאללה (בית נחמיה), בשדה התעופה לוד, בעיר לוד וברמלה".
לאור הנתונים הללו, מסכם דו"ח המודיעין וקובע כי "לאויב יש רשת דרכים לאורך קו שביתת הנשק, שמקילה עליו את הסיור הממונע, ומאפשרת לו שיגור עתודות לתפיסת העמדות המוכנות, תוך שעתיים".
על פי התפיסה המבצעית של הקרקע, ראה מפקד החטיבה הירדנית את תפקידו כפותח הדלת. "הדלת" הייתה לא אחרת מאשר מרחב העיר מודיעין של ימינו. על פי התוכנית המבצעית, גדוד העתודה של החטיבה שהיה ערוך באיזור בית ע'ור, צריך היה לתקוף, "בבת אחת, בהתקפת לילה חרישית, עם שתי פלוגות במקביל. פתיחה באש עם התגלות הכוחות בלבד".
על פי התוכנית "הפלוגה הימנית (הצפונית) תכבוש את רמת אל-בורג'. בתום כיבוש אל-בורג' (גבעת התיתורה), תישלח מחלקה לתפיסת גבעה 302 (גבעת האנטנות ליד צומת הכניסה למודיעין). לפלוגה הזו יסופחו כיתת מרגמות 3 אינץ' וקצין טיווח ארטילרי."
"הפלוגה השמאלית (הדרומית), תכבוש את רמת ביר מעין (רעות). בתום הכיבוש תשלח מחלקה לתפיסת רמה 274 (קו הרכס שממערב לחרבת חדת). לפלוגה יסופחו כיתת מרגמות 3 אינץ' וקצין טיווח ארטילרי."
מחלקת החבלה הגדודית פוצלה לשלוש: שתי כיתות חבלה עבור הפלוגות הפורצות, לאיתור מוקשים ופתיחת גדרות וכיתה אחת נותרה בצמוד למפקדת הגדוד כעתודה. בנוסף, השאיר מפקד הגדוד בידיו עוד כתת מרגמות 3 אינץ' מלבד שתי הכיתות שסופחו לפלוגות התוקפות.
מילות הקוד להפעלת התכנית היו: "צאעק" - הקוד לתחילת המבצע שינתן על ידי מפקדת החטיבה. "נאצר" - משמעה, הגדוד סיים את משימתו וכבש את היעד. המילה תועבר על ידי מפקד הגדוד.
על הפקודה המודפסת שהועברה לגדוד, חתום אלעקיד אלפכן (אלוף משנה) כמאל אלטאהר, מפקד החטיבה. בכתב יד בשולי המסמך נכתב ונחתם: " אני מעיד שתוכן פקודה זו ידוע לי ושאני אבצע אותה כשתינתן הפקודה לכך. על החתום: אלמוקדם (סגן אלוף) מפקד גדוד מספר 6, ע"ש המלך ע'אזי.
