ג’אז במודיעין. מהפך!
סדרת הג’אז השנייה שהחלה ביום ה’ האחרון, בהפקתם של חברי הרכב 443 המקומי, סימנה מהפך של ממש באיכויות המוזיקאליות של הז’אנר הזה בעיר העתיד- מודיעין. אפשר להגיד בביטחון שנעשתה פה קפיצת דרך איכותית כל כך משמעותית, שאם לא יקרה בהמשך משהו רע באמת, מודיעין מצטרפת לטופ פייב של מוזיקת הג’אז בישראל. ניו-יורק, מודיעין בעקבותייך!!
כל הדרך מהבית לקניון עזריאלי שבמודיעין, הרהרתי לעצמי איך יראה מופע הג'אז שהייתי בדרך אליו, כאשר הוא ממוקם באולם עינן שבקניון. ורק אזכיר, שבשנה שעברה, כשנחנכה תכנית הג'אז המקומית ע"י אנשי הרכב 443, היא התארחה באמפי שבמבואה לאולם בהיכל התרבות העירוני, בצמוד לבית הקפה שהיה חלק בלתי נפרד מהמופע- תרתי משמע.
בכניסה לאולם עינן, ואפילו במהלך ההתמקמות שלי במרומי השורות האחוריות, עוד ניקר החשש, ש"זה לא יהיה זה". יחסרו לי מן הסתם, רעשי מכונת האספרסו, צלצול הכוסות והאינטימיות שבישיבת הקהל סביב שולחנות עגולים עם נרות ובירה. אז זהו! מרגע שהמוזיקה החלה, הבנתי שמה שקורה פה, במודיעין, באולם החדש שבעזריאלי, עם סאונד מקצועי ואיכותי, זה דבר אחר- הדבר האמיתי!
כ-200 איש הגיעו למופע הג'אז הראשון בסדרה. הרכב "חגיגה", הרכב ג'אז ישראלי מקורי שמנגנים עפ"י רוב מוזיקה מתוצרת עצמית, היה הראשון לחנוך את הסדרה ועשה זאת בגדול!
במהלך הסדרה של השנה שעברה כלל רוב הרפרטואר של המופעים בו ג'אז תוצרת חוץ. קלאסיקות בינלאומיות עם דגש חזק על המקור- ארה"ב. הפעם שמענו ג'אז מתובל. כזה עם פניות למוזיקה אתנית- מזרחית, סימנים בלקניים ובעיקר דרום אמריקאיים עם טעם וריח ברזילאי מאוד דומיננטי.
אם נדמה היה לכם לרגע שאתם קוראים עכשיו את מדור ביקורת היין, אתם לא רחוקים מהמציאות שהייתה שם באולם. כי מילים הן הדרך המחורבנת ביותר לתאר יין כמו גם מוזיקה. מדובר בחושים שככל הנראה למרות כל התחכום, המין האנושי טרם הצליח וככל הנראה גם לא יצליח לעולם לייצר מילים מתאימות דיין שיוכלו לתת לקורא לחוש באמת, את הצלילים או הטעמים. מה לעשות- זה מה יש!
אתמול, ביום חמישי בערב, באולם עינן שבמודיעין אירעו ככל הנראה עוד שתי הפתעות. האחת של צוות "חגיגה" עצמם. לתומם הם הניחו שהם מגיעים להופיע באיזו "פרובינציה" שבשולי העיר הגדולה ת"א. והם נדהמו לגלות שאת האיכויות שמציעה להן הפרובינציה הזו, קשה יהיה להם למצוא אפילו בעיר הגדולה. האיכויות שהציע האולם הזה למוזיקה, עומדות ללא שום ספק בשורה אחת עם אולמות טובים בניו-יורק או בוושינגטון (ותאמינו לי שזה קשה לעמוד בסטנדרטים שמציעים שם-בגולה הדווייה).
וההפתעה השנייה, היה נגן כלי ההקשה האורח שהצטרף להרכב ללא תכנון מוקדם (כך לפחות הם טוענים), ז'וקה פרפיניאן (ואם אני שוגה באיות שמו- נא תקנו אותי) מדובר באמן של ממש. אינני יודע איך היתה נשמעת ההופעה בלעדיו. סביר להניח שהיא היתה בהחלט טובה. אבל מה שעשה ז'וקה למופע הזה, היה שדרוג שהעלה אותו לאיכויות אחרות לחלוטין.
הדואטים שלו עם כל ההרכב יחד ועם כל אחד ואחד בנפרד, עפ"י מסורת הג'אז הקלאסי שמאפשר ביטוי מוזיקאלי לא רק להרכב אלא גם לכל פרט בו, היו מרתקים. בקטעים הללו אפשר היה לשמוע את נשימות הקהל שהשתדל לא להחמיץ אף צליל- ובצדק. נראה שהקהל והנגנים הרוויחו באופן לא מתוכנן מופע משודרג שעלה לאיכויות שאף אחד לא ציפה שיהיו שם.
כדי להבין מה היה אם... קטע ההדרן שנתן ההרכב בסוף המופע, "ברח איציק ברח", בוצע ללא שיתופו של ז'וקה. זה היה טוב. אבל לא יותר מזה. לי אישית חסרה שם ה"נשמה" שהצליח המוזיקאי הזה להכניס לכל המופע ולמוזיקה שנוגנה שם לכל אורך 90 הדקות של המופע.
וקצת על המוזיקה: חלק נרחב ממנה נכתב ע"י נגן הנשיפה (סקסופון סופרן) אלון פרבר. קטע מספר 7 במופע "מיסטיק סבן" (MISTIC-SEVEN) היה אחד היותר טובים לטעמי. היה בו קטע מדהים של דו-שיח בין ז'וקה עם כלי ההקשה והקרקוש שלו, לאור ברקת עם הקונטרבס. אבל עלה על כך הדו-שיח המהפנט עם תוף המרים והתופים של דני בנדיקט.
אין ספק שחברי ההרכב הם חבורת מוזיקאים מוכשרת- באמת. פסנתר הכנף שהוצב בפינת הבמה (כן, כן, מי היה מאמין) שימש את הפסנתרנית, קטיה טובול שהצליחה למרות הקושי בדבר, לשמור את עצמה מ"לגנוב את ההצגה". בקטע "סמייל אוף דה קטס" (SMILE OF THE CATS), גם כאשר עפ"י חוקי המשחק המוזיקאלי הייתה אמורה הדומיננטיות לעבור אליה, הצליחה לשמור על איזון נפלא עם שאר חברי ההרכב, שנותרו על הבמה לאחר יציאת כלי הנשיפה החוצה.
אז זהו זה להפעם. ולסיכום: רבותי! מודיעין מצטרפת ללא שום ספק לליגה המובילה בארץ במופעי הג'אז. זאת בעיקר בזכות האיכויות המוזיקאליות שניתן להפיק באולם עינן החדש ובציוד הסאונד האיכותי שהוא מאפשר. ושנית, בזכותם של חברי הרכב 443 המקומי שלפחות עד כה מצליחים להגשים את הסדרה ולהרים אותה. לדעתי, אפילו הם מופתעים מהמהירות בה קרם המיזם העממי הזה עור וגידים, והפך בתוך פחות משנתיים ממוזיקת פאבים נחמדה, לאיכות מוזיקאלית בינלאומית סטייל ניו-יורק.
להמשיך ולהחזיק את הרף בגובה הזה יהיה קשה! לא כל שכן לעלות שלב נוסף. אבל במציאות המודיעינית, ככל הנראה הכל אפשרי. זוכרים איך קראנו לכתבת הפרומו למופע הזה? " ג'אז והעיר הגדלה" (צירה מתחת ל-ד'). זה ממש כך. מודיעין גדלה, התבגרה ובשלה לפחות בתחום מוזיקת הג'אז שמופקת בה.
