אקטואליה מהפרשה: שמיני תשע”ו

האם שמנו לב לעובדה שלרוב הימים השמחים בלוח השנה, קודמים בדרך כלל ימים יותר רציניים ולפעמים עצובים. למשל: סמיכות יום הזיכרון לחללי צהל, לחגיגות יום העצמאות היא הדוגמה הבולטת והקשה למשפחות רבות. אבל גם לשמחת תורה קודם צום יום הכיפורים

 וליום פורים  השמח ביותר בשנה יש את תענית אסתר יום קודם,  ואפילו לחג הפסח מקדימים את תענית הבכורות. ישנו  גם מנהג שחתן וכלה צמים יום לפני חתונתם. מדוע כל זה?

לדעתי, זהו מסר חשוב לכולנו: לא הכול דבש בחיים. וגם על הדבש ועל העוקץ אנו צריכים להיערך כמו כן על המר והמתוק. בפרשת השבוע הסדר התהפך. בעיצומה של חגיגת חנוכת המשכן וחניכתם והכנתם של הכוהנים לעבודה במקום הקדוש. אחרי חצי שנה של העבודה האינטנסיבית בבניית המשכון וכליו. אחרי שבעת ימי( מילואים) הכנתם של אהרון ובניו הגיע היום השמיני שבו מתכסה המשכן בענן וכבוד ה’ מתגלה וכולם שמחים ואהרון  הכהן הגדול מברך את העם וגם משה מוסיף את ברכתו  כאמור:" ויבוא משה ואהרון אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם  וירא כבוד השם אל כל העם...ובהמשך: וירא העם וירונו ויפלו על פניהם".(מרובו שמחה!) דווקא אחרי ההתעלות הזו  קוראת טרגדיה נוראית, אחרי  ששני בני אהרון ,נדב ואביהוא מקריבים בטעות  ובניגוד להוראות אש זרה וקטורת . יוצאת האש ושורפת את שניהם.

מיד מצב הרוח יורד אהרון שותק באבלו, אחיו משה מעודד אותו  ואת שני בני אהרון הנותרים להמשיך הלאה כי החיים צריכים להימשך למרות הכול.

גם  לנו מדי פעם יש צורך לעבור ממצב רוח אחד לשני.  יש וימים מתחילים בידיעות  עצובות ובהמשכם חדשות טובות יותר  או להיפך. קורה לא פעם שבאותו שבוע יחול יום הולדת לאחד, וגם יום זיכרון שנתי אחר  באותה המשפחה. זוהי המציאות וזו ההתמודדות שלא מסתיימת וצריכים כוחות גדולים לעמוד במשימה.

שבת שלום.