אקטואליה מהפרשה: ויקרא + ראש חודש

קורבן מלשון קירבה והקרבה ומסירות נפש. ולפעמים גם מלשון קרב כשבני ישראל הסכימו לקנות את "אלוהי מצרים" ולשחוט אותו  בפרהסיה, הוכיחו את אמונתם בה’ ואת יציאתם לחופשי מעול שעבוד מצרים גם במחיר של קרבות .

סוגי הקורבנות שבפרשה ממחישים קירבה מיוחדת  שבין עם ישראל לקב"ה.יש בהם אמירת תודה ויש בקשת סליחה וכפרה

בתורה, נדמה שזה מה שהיה עיקר מבחינה דתית-. הקורבן שימש  תחליף לכל המצוות. וכך זה המשיך בתקופת השופטים  במשכן אחרי כיבוש הארץ. אבל בהמשך השתנה.

מעניין, שבתקופת הנביאים נשמעו דברים קשים נגד הבאת קורבנות. שמואל מקשה לשאול: "החפץ לה’ בעולות וזבחים?" ובהמשך בזמן בית המקדש הראשון: "למה לי רוב זבחכם" ?שואל ישעיהו. "עולותיכם וזבחכם לא ערבו לי ", מכריז ירמיהו.גם עמוס צועק":שנאתי, מאסתי חגיכם".  מעניין למה? ומדוע?

לדעתי ,האנשים  טעו לחשוב שהקורבנות הם הדבר היחידי שהקב"ה מעוניין. יש ואנשים נדבקים למצווה אחת  ולא מוותרים עליה גם כשהיא באה על חשבון מצוות אחרות.

דוגמאות:יש אנשים שבטוחים שלימוד תורה חשוב יותר מלדאוג לפרנסה. או שמירת שבת לפעמים מתנגשת עם דאגה לבריאות החולים. היהדות מלמדת אותנו לשלב בין כל המצוות, כששני ערכים מתנגשים יש לעשות את הבחירה הנכונה . להתמקד בקורבנות ולהזניח מצוות חברתיות זה מחטיא את המטרה. התורה דורשת איזון בין המצוות שבין אדם למקום למצוות שבין אדם לחברו ולעמו.

.לדוגמה: הנושא המבעיר את החברה השבוע חוק הגיוס והפטור לתלמידים הלומדים תורה שכמעט גרם לבחירות  יקרות ומיותרות לחלוטין. או עיקרון השוויון  המגדרי שדוחק את קדושת המשפחה המסורתית ולדעתי מונע  ויכוח רעיוני וענייני,

בואו ניקח פסק זמן  ונחפש את המשותף לנו יותר מאשר להדגיש את  המחלוקות.

שבת שלום וחודש טוב.