כי תיקח משפחה–ד”ת עם שיר לפרשת כי תצא תשע”ט
”פרשת כי תצא יש בה עשרים ושבע מצוות עשה, וארבעים ושבע מצוות לא תעשה”, אחת הפרשות העמוסות והמגוונות ביותר במצוות בתורה כולה. 74 מצוות, זה המספר! מכל גווני קשת המצוות, לחברו ולמקום, פולחן ומסחר, יחיד וציבור, מקרים נדירים עם מעשי יום-יום,
"פרשת כי תצא יש בה עשרים ושבע מצוות עשה, וארבעים ושבע מצוות לא תעשה", אחת הפרשות העמוסות והמגוונות ביותר במצוות בתורה כולה. 74 מצוות, זה המספר! מכל גווני קשת המצוות, לחברו ולמקום, פולחן ומסחר, יחיד וציבור, מקרים נדירים עם מעשי יום-יום, אז איך אפשר לעשות סדר בכל זה? הבה נבחר נושא אחד, לו מוקדשות לא-מעט מצוות בפרשה, ונתעמק בו. שם הפרשה "כי תצא למלחמה", קצת מטעה, שכן עיקר דיני המלחמה נידונו בפרשה הקודמת, שופטים, ואילו פרשתנו פותחת ביום שאחרי המלחמה, בתוצאותיה המורכבות הגולשות אל תוך האזרחות: "וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַתתֹּאַר. וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה. וַהֲבֵאתָהּ אֶלתּוֹךְ בֵּיתֶךָ." ובהמשך, הנושא הבא: כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ-לוֹ בָנִים". ואחר כך, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה (אודותיו כתבתי דברים נוקבים לפני שנתיים[1]). פרשת נשים, פרשת הבנים, פרשת המשפחה.
לא מאמינים? תדלגו כמה פסוקים ותמשיכו לקרוא בפרק כ"ב: לֹא-יִהְיֶה כְלִיגֶבֶר עַלאִשָּׁה, וְלֹאיִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה [...] כִּייִקַּחאִישׁאִשָּׁה, וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ... וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע [...] וְאִם ... לֹאנִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ [ ...] כִּייִמָּצֵא אִישׁ שֹׁכֵב עִםאִשָּׁה בְעֻלַתבַּעַל [...] כִּי יִהְיֶה נַעֲרָ בְתוּלָה מְאֹרָשָׂה לְאִישׁ; וּמְצָאָהּ אִישׁ בָּעִיר וְשָׁכַב עִמָּהּ [...] וְאִםבַּשָּׂדֶה יִמְצָא הָאִישׁ אֶתהַנַּעֲרָ הַמְאֹרָשָׂה, וְהֶחֱזִיקבָּהּ הָאִישׁ וְשָׁכַב עִמָּהּ [...] כִּייִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹאאֹרָשָׂה, וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ... לוֹתִהְיֶה לְאִשָּׁה". מקבץ די מרשים של עיסוק בענייני בית, משפחה, איש ואשה, נערה בתולה ומאורסה ועוד לא סיימנו את הפרשה.
***
לפני שנמשיך, ננסה להיזכרבבגרות לתנ"ך, אותה עשינו לפני כך וכך שנים, האם נבחנו או למדנו על דיני המשפחה בתנ"ך? האם דברים, פרקים כ"א-כ"ב היו בתוכניות הלימודים שלנו? ובכן, כמורה לתנ"ך במשך מספר שנים, התשובה היא: לא. כשעמדתי להכין לבגרות בתנ"ך לפני כעשור וחצי, הצצתי ברשימת הנושאים והפרקים מתוך ספר דברים, וראיתי שפרקי המשפחה נעדרים מתוכנית הלימודים. שאלתי את המורים הוותיקים יותר, את המנהל, ואת רכז המקצוע, איך זה ייתכן? אנו מלמדים תלמידים בכיתה י"ב, בעוד שנים ספורות הם הולכים להתחתן, להקים משפחה, ואנו מתעלמים מנושא כה מרכזי בספר דברים? התשובה, במידה והייתה, אמרה: מה אתה רוצה, שנלמד אותם על שבויות מלחמה? על סכסוכים בין בני זוג? על אונס, מפתה ומוציא שם רע? - עדיף לדלג, ולהשלים את הנושא במסגרת מקצועות אחרים. ואם כן, אני אומר, חוזרת השאלה לתורה עצמה – איך את מצפה מאיתנו ללמוד על משפחה, בריאה, מסודרת, תומכת ואוהבת (שלא לומר: נורמלית), אם זה ההדגמה שלך, זה המקבץ?!
***
הקורא את הדינים המופיעים בפרשה, עשוי כמובן לשאול כיצד ייתכן? האם זהו הדין של התורה? אונס נערה בתולה – דינו קנס כספי, והוא חייב לשאת אותה כל ימיו! מה הקטע הזה שמתירים לחייל לשכב עם שבויית מלחמה, ואחר כך היא עשויה, לפי רצון ה’בעלים’, להיזרק לרחוב (אִםלֹא חָפַצְתָּ בָּהּ, וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ)? מה הרעיון עם הבתולים והשמלה, זה באמת מוכיח משהו, האמנם ראוי להפוך זאת לדיון ציבורי פומבי (וּפָרְשׂוּהַשִּׂמְלָהלִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר)?ולקינוח, היריקה בפרצוף של היבם שמסרב לשאת את גיסתו, אלמנת אחיו, גם כן לא נשמע צעד הכי מוסרי ונאור שבעולם.
אבל את כל השאלות הללו, והתשובות החשובות עליהן – אני שם כרגע בצד, ושואל על עצם העיסוק בנושא, בתחום של המשפחה, דווקא דרך מקרי הקצה הבעייתיים והמסובכים שקיימים בו. למה אין לנו תיאור פסטורלי ונעים לאוזן, של בעל ואשה, המנהלים משפחה על מי מנוחות, עם בנים ובנות נחמדים ומסבירי פנים, אוהבי ה’ יראי א-להים, ומאירים את העולם כמו בפרסומות המתקתקות של חלק מהמפלגות הדתיות, לקראת הבחירות המתקרבות?
לשם המחשת הקושייא, ניזכר בלימודי הגמרא, באותה תקופה של הישיבה התיכונית. מניין למדו את המצווה לשאת אישה, ודרכי הקניין, בקטעים מפורסמים ממסכת קידושין (דף ב’, ודף ד’): "וכסף מנא לן? גמר קיחהקיחה משדה עפרון. כתיב הכא (דברים כב):כי יקח איש אשה וכתיב התם: נתתי כסף השדה קח ממני".; "ותנא מייתי לה מהכא,דתניא(דברים כד):כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה וגו’. אין קיחה אלא בכסף". שוטטו להם החכמים אם כן, בכל מרחבי המקרא, ולא מצאו פסוקים יותר משכנעים לכך שמצווה לשאת אישה, מאשר פרשת מוציא שם רע: כִּייִקַּח אִישׁאִשָּׁה - וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ. וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים, וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע". והנה המקור השני לדין הנישואין: "כִּייִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ; וְהָיָה אִםלֹא תִמְצָאחֵן בְּעֵינָיו, כִּימָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ, וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ". הנה לנו משפחה ’נורמלית’!
***
לפני מספר שנים נתבקשתי לדבר בשמחת ’שבע ברכות’ שהתקיימה מספר ימים אחרי הנישואין של חבר טוב מילדות. פתחתי בסיפור המפורסם על רבי אריה לוין, אשר הגיע עם אשתו אל הרופא, וכשנשאל מה הבעייה, ענה בלי להתבלבל: הרגל של אשתי כואבת לנו. אמרתי לזוג הצעיר, שלא כל זוג נשוי חש ככה, ושלדעתי, אין צורך לשאוף דווקא לזוגיות ’מושלמת’ שכזו, ושיש מקום גם למודלים מגוונים נוספים של חיי נישואין, כולל הדגשת התפתחות אינדיבידואלית של כל אחד מבני הזוג בפני עצמו, כל עוד נושאים כתף יחדיו בבניין הבית והמשפחה.
התורה משרטטת לנו את העולם של המשפחה מתוך הדגשת גבולות הגזרה, גדרות התיל סביב, והמהמורות שעלולים לצוץ במהלך המסע המשותף. את התכנים החיובים של הנישואין, את הערכים והבניין המשותף שיקימו תוך שיתוף פעולה והרמוניה היא משאירה לבני הזוג לשרטט ולעצב בכוחות עצמם. התורה קובעת את המסגרת, אנחנו הנישאים – את התמונה עצמה. התורה מסייעת במקרי גבול מסובכים וקיצוניים, וסומכת עלינו בניהול השוטף. "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ" קובעת פרשתנו, כאלגוריה לעניין המשפחה כולה, "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ". את שאר הרהיטים אפשר לבנות לבד או לקנות באיקיאה.
***
יישובי "חומה ומגדל" נקראו כך
כי לפני שהוקמו אוהלי המגורים עצמם
מבני הציבור והמכלאות החקלאיות ביישוב
טרחו לבצר אותו בחומת הגנה ומגדל שמירה.
התורה מציגה מודל דומה בעניין המשפחה,
בל נשכח את המדרש המתוק (תנחומא כי תשא).
העוסק בטהרה וכוחו יפה לכל ענייני המשפחה:
"בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים -
"וכי יש אדם סג(גודר) שדהו בשושנים?!
- דרך העולם גודרים שדותיהם בקוצים ובדרדרים ...
ומה הוא סוגה בשושנים. אלו מצות הרבה כשושנים".
יש גדרות בתורה, יש איסורים וקוצים של יוד,
אכן, דומים הם בעינינו, לגדר חיה ומרהיבה של שושנים.
***
שלום חנוך רוכב, מספר ושר על מסעיו, אל האשה שייקח, עם האישה שלקח ובלעדיה. אריק ושלום בביצוע קלאסי.
