הרגע שצבע לי את החיים מחדש
תחושה סמויה של ריקנות מבצבצת מדי פעם. לא הרת-גורל, אבל נמצאת שם, מעיבה על החיים המושלמים שאני מנסה לבנות
תסתכלו עליי: לא חסר לי כלום. יש לי בית מושלם על צלע הר בזכרון יעקב, אישה מקסימה, שלושה ילדים שאני גאה בדרך הייחודית שבחרו. אפילו גינת ירק קטנה יש לי; גינה שאני מגדל בה פלפלים ועגבניות שרי שנחתכים היישר לקערת הסלט המשפחתית שאנו אוכלים ממנה יחד ערב-ערב.
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מקטר על מה שהחיים זימנו לי: באמת שיחסית לאדם מן היישוב, יש לי כל מה שצריך. מקום חם לישון, ארבעה גלגלים שמסיעים אותי ממקום למקום, עבודה מצוינת בייעוץ ארגוני; יש חופשות, יש תיאטרון, יש אייפון חדש, יש יין טוב. יש, אבל גם אין.
תחושה סמויה של ריקנות מבצבצת מדי פעם. לא הרת-גורל, אבל נמצאת שם, מעיבה על החיים המושלמים שאני מנסה לבנות. הכול טוב, אבל מרגיש בפנים שאני חי על אוטומט, והחיים קצת איבדו מהצבע שלהם. אני נשאר רעב. צמא. תאב. וחוסר הסיפוק העז הזה הוא שהניע אותי לחפש ריגוש חדש, משהו שיביא לסיפוק שיישאר ולא ייעלם. עוד קניות, עוד מסעדות, עוד בירות ומפגשים עם החבר’ה. אפילו חיפשתי ריגושים מקריאת ספרים ומהצטרפות לחוגים שונים. אבל את המועקה האפורה והקבועה הזאת בלב דבר לא הצליח להפיג.
גם לא פשוט לדבר על המועקה עם כל החברים. חלק מהם הבין אותי, וחלק אחר לא תפס מה אני רוצה מהם. האמירות כמו איימו לערער על השלווה שלהם. כשאשתי דיברה איתי על חכמת הקבלה, היה לי מיד תירוץ למה בטוח אני לא הולך לזה: ידברו איתי על משהו קוסמי או יבקשו ממני להאמין בתובנות מיסטיות, מאלה הכי חששתי. אבל אשתי כבר מכירה אותי. שלחה לי לינק, שמעתי והופתעתי. כל הדברים מהם חששתי לא היו שם. גם לא הסטיגמות שכולם מייחסים לקבלה – חוטים אדומים, מים קדושים ואפשרות להשתגע מהלימוד – ההיפך בדיוק.
בחכמת הקבלה מצאתי שיטה סדורה שדיברה בדיוק על המועקה שיושבת לי בלב, עוד לפני שהצלחתי לנסח אותה לעצמי. מצאתי שיטה שנוגעת באותן שאלות פנימיות שהיו לי, ואף נתנה לי דרך ברורה להתמודד עם הלבטים. היא לא כיוונה לרצות פחות או לרצות יותר, אלא פשוט נתנה הסבר למצב: המועקה שלך נובעת מרצון לקבל משמעות, מצורך טבעי שמתפתח וגדל בך מיום ליום. את הרצון הזה אי אפשר למלא בעוד שופינג, חופשות או רכב חדש. צריך לתת לרצון להתפתח. לא צריך לדכא את השאלות שעולות בך. לא צריך להרגיע את תחושת חוסר הסיפוק. מה שהכי תפס אותי הוא, שכדי לצמוח לא צריך לעשות שום שינוי משמעותי באורחות החיים או במי שאני, אלא רק לדאוג למילוי נכון של הרצון.
המפגש הראשון עם חכמת הקבלה מיקד אותי על פספוס חיי, על הקשרים הנכונים ביני לבין הזולת. לראשונה מצאתי שיטה שכיוונה אותי לתפוס את הטוב שחבוי בפסגת הקשר בין בני האדם, ולראשונה צבעה את הגוון האפור של חיי בשלל צבעים חדשים. אל תטעו, הקבלה לא מילאה אותי בתענוג. היא מילאה אותי במשמעות. היא נתנה ונותנת פטנט איך להתקשר נכון לזולת ולקבל את המפתחות לחיים הטובים שכל כך רציתי; איך לפתח יחס עדין שטרם הכרתי, לקבל זווית ראייה חדשה על החיים, להיטען בכוחות חדשים ולקחת את חיי לשיא חדש.
תאמינו לי, יש הכול בשפע, רק צריך לדעת איך לקבל נכון. את האושר שלי אני טעמתי לראשונה בכנס "קבלה לעם" העולמי בגני התערוכה בתל אביב. הגעתי במקרה, או שלא במקרה, דרך מכרים. השתתפתי בערב אחד, וטעמתי. טעמתי טעם קטן מפרי החיבור, טעם שפתח לי מגוון טעמים חדשים שנפתחים לי מיום ליום בחיים.
הכותב ישתתף בכנס "קבלה לעם" 2019 שיתקיים בין התאריכים 19-21.2.2019.
הכנס מתקיים כמדי שנה בגני התערוכה - תל אביב, ובו משתתפים עשרות אלפי אנשים מרחבי הארץ והעולם. לפרטים: 1-700-509-209
לחצו וקבלו את כל הפרטים על הערב המדובר >> bit.ly/2MAsE8R
