לעשות אדם –ד”ת עם שיר לפרשת בראשית
כי אכן, אצלנו האורנים, ויש לשער גם במשפחות רבות נוספות, כשמגיעים מדי שנה לתחנה הזו של שבת בראשית, צצות ועולות השאלות הגדולות ביותר, השאלות הקיומיות והרות הגורל
לפני כמה עשורים בשבת זו עצמה, התארח אצלנו בבית הורי, יוחאי (שם לא בדוי), חבר של אחותי. הייתה זו שבת בראשית, ישבנו לאכול על המרפסת הפתוחה (עדיין), וכשהגענו לדבר על פרשת השבוע התלהטו הרוחות. אחי איסי ואני ומסתמא עוד אחים ואחיות שהיו שם, התווכחנו בלהט ובקולי קולות על ענייני הפרשה: בחירה, טוב ורע, שכר ועונש, מהו גן העדן ומיהו הנחש – סיפורי התורה כפשוטם או כסמלים רעיוניים. אני זוכר במיוחד את תגובתו של גיסי לעתיד – שפשוט היה המום מהקלחת הקולנית והדעתנית שאליה נקלע. ועוד על איזה נושאים, לא ספורט, לא פוליטיקה או כלכלה, אלא אירועים שהתרחשו (או לא) לפני אלפי שנים – על מה הוויכוח, מה הלהט?
כי אכן, אצלנו האורנים, ויש לשער גם במשפחות רבות נוספות, כשמגיעים מדי שנה לתחנה הזו של שבת בראשית, צצות ועולות השאלות הגדולות ביותר, השאלות הקיומיות והרות הגורל.ניקח היום פינה קטנה כזו מן הפרשה, וננסה להאיר את משמעותה האל-זמנית, שיכולה ללוות אותנו בהחלטות הגורליות והעקרוניות ביותר בחיים, כמו בשיגרה הפרוזאית והיום-יומית.
***
"האדם נפעל לפי פעולותיו", מלמד אותנו ספר החינוך (מצווה ט"ז). פתגם כה שגור, עד שאין אנו מעמיקים תמיד במשמעותו. אם ניתן לנגר קרשים, דבק ומסמרים הוא יוכל ליצור מחומרים אלו כסא מיטה או שולחן, מסגרת יפה לתמונה אך גם ארון מתים או סד עינויים. חרש ברזל יכול ליצור חרב וחנית – ולאחר מכן לכתת אותם לאיתים ומזמרות. וכן להיפך, כניסוח הנבואה המיליטנטית (ולכן) הפחות מוכרת: "כֹּתּוּ אִתֵּיכֶם לַחֲרָבוֹת, וּמַזְמְרֹתֵיכֶםלִרְמָחִים" (יואל ד, י).האדם, כך מסביר לנו ספר החינוך,אינו אלא חומר גלם, חתיכת בוץ מתוחכם, כלשונו של מאיר אריאל. "וַיִּיצֶר ה’אֱלֹהִים אֶתהָאָדָם, עָפָר מִןהָאֲדָמָה". ואף כאשר ניפחה באפיו נִשְׁמַת חַיִּים והפך לְנֶפֶשׁ חַיָּה.– עדיין הוא חומר גולם, לא מעובד, לא סגור על עצמו, הפכפך ומסתורי.
חומר הגלם הינו האדם עצמו: תכונותיו, יכולותיו, כשרונותיו. אך מיהו היוצר? ניתן לומר שזהו הא-לקים, יוצר האדם, אך מסתבר על פי דברי ספר החינוך, שה’ הסתפק ביצירת החומר של האדם הכולל גם נשמת רוח חיים, בפוטנציאל, ואילו צורת האדם, לאיזה כלי הוא ייהפך, מה תהיה מהותו הסופית, בכך אין א-להים מתערב כלל. "וַיֹּאמֶר ה’ אֱ-לֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד, מִמֶּנּוּ - לָדַעַת טוֹב וָרָע" אומרת פרשתנו, ומבאר הרמב"ם באחד משיאי ההצהרות האנטי-דטרמיניסטיות שלו: "אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו; ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו... ועושה כל מה שהוא חפץ, ואין לו מי שיעכב על ידו מלעשות הטוב או הרע".(הלכות תשובה, ה, א)
***
פסוקי הבריאה מדודים ומדוייקים, ובולטת בהם מידת האקטיביות של א-להים. ממילות הפתיחה בהם בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ועד הסיום אשר בו שָׁבַת מִכָּלמְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁרבָּרָא אֱלֹהִים. אנו מוצאים אותובפרץ של פעלתנות: אומר 9 פעמים, ורואה 6 פעמים, מבדיל וקורא, עושה ונותן, בורא ומברך – ולבסוף, "וַיְכַל אֱ-לֹהִים ...וַיִּשְׁבֹּת". והנה, רק לגבי בריאת האדם ישנו סגנון שונה לחלוטין, המלמד על השהייה, הרהור נוסף, הכנה הקודמת לפעילות עצמה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". ראשית יש כאן סוג של התייעצות, ’משום חשיבתו של האדם מסופר לא רק על המעשה, אלא אף על מחשבתו ורצונו של הא-להים לברוא אותו’, כניסוחו הקולע של א"ש הרטום. ושנית בולטת, לשון הרבים המפתיעה, נַעֲשֶׂה,המלמדת על גורם נוסף השותף לעשייה, או לכל הפחות לתכנון. עם מי התייעץ אפוא א-להינו, במי נמלך? מיהו או מיהם השותפים של הקב"ה בבריאת האדם?
וכבר נחלקו בכך רבותינו במדרש (בראשית רבה, ח), והעלו אפשרויות רבות ומגוונות: מהם אמרו, במלאכת שמים וארץ נמלך, או במעשה כל יום ויום, בנפשות הצדיקים, ויש שהציעו כי בדעתו נמלך. הפירוש שהתקבל יותר על ידי הפרשנים[1] הוא כי מלאכי השרת היו שותפים לעצה, ולא בקלות השיג הקב"ה את הסכמתם לבריאת האדם. כך או כך מדובר על עסק מורכב יותר שהצריך מחשבה נוספת, איחוד כוחות כדי לברוא את האדם. סיעה אחרת של פרשנים עומדת על השניות הקיימת באדם בין חומר וצורה, גוף ונפש, גשמיות ורוחניות, וכך כותב רד"ק בשם אביו (ר’ משה קמחי): כנגד היסודות (ארץ, מים וכו’) אמר, שמכוחם יצאו הנבראים ברצון הא-ל... וכאילו אמר (ה’) ליסודות: נעשה – אני ואתם בשיתוף, כי הגוף יהיה מן היסודות והרוח יהיה עליוני". (ובדומה ברמב"ן וברלב"ג).
***
לו הייתי בר מזל
לבקש גורל
אז הייתי מבקש
להיות אדם
***
ואני הקטן, בוודאי שמעתי או קראתי אי שם פירוש זה
כי א-להים בבואו לברוא את האדם, על מעלותיו וחסרונותיו
ידע ידע כי בריאתו לא תהיה מושלמת, אם לא שישתף יחד עמו
את האדם בעצמו.
וכך לחש א-להינו על אוזן האדם, בשחר של טרום בריאה
בוא יקירי, יחדיו עמי, נַעֲשֶׂה אָדָם!
אייצר עבורך את החומר, את פיסת הבוץ המתוחכמת הזו
אפח בך נשמת חיים, אברכך בכישרונות ויכולות, עוצמה ותעוזה
אעניק לך שלטון על כל מעשה ידי, תרדה בדגת הים, בעוף השמים ובחיית הארץ
רק תעשה טובה, תהיה בן אדם!
הפוך עצמך לאָדָםבְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ.
"לכן אתה ראה גם ראה מה מלאכתך ועסקך,
כי אחריהם תימשך ואתה לא תמשכם" (ספר החינוך ט"ז)
פעולותייך הם שיעצבו את הגולם הזה ששמו אדם.
ומני אז ועד עתה, כל אימת שאנו רוצים לשנות, להשפיע, לפעול בעולם
הגורם הכי חשוב שעלינו לפעול עליו, הוא לא אחר מאשר אנחנו עצמנו.
נזכור את לחישת הא-להים אלינו, המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית
המעניק לנו את שפע האפשרויות והפוטנציאל,
אך מחכה שנעשה גם אנו את חלקנו בשותפות האינסופית הזו -
נשכיל בעצמנו להשתנות, להשתפר, להיות כא-להים,
לעשות אדם.
***
אביהו מדינה באחד מהשירים הנודעים של זוהר ארגוב, שאיכלס אפילו את הפלליסליסט הפרטי שלי בקסטות של שנות ה-80, על אדם שרגליו מסוכסכים בטרדות המיסים, הצווים והמילואים – וראשו שואף לפסגות החלומות –להיות אדם. שותף בלחן משה בן מוש.
[1] תמימות דעים נדירה בין רש"י, רשב"ם, אבן עזרא, ספורנוואחרים.
מילים: אביהו מדינה
לחן: אביהו מדינה ומשה בן מוש
לו הייתי בר מזל
לבקש גורל
אז הייתי מבקש
להיות אדם
בלי דוחות ובלי מע"מ
בלי חובות לבני אדם
ובלי עשן והמולה
בלי צווים ומילואים
בלי קנסות ותמרורים
רק עם חווה יפה לנעים
באתי לעולם לא שאלו את פי
מה אבקש ומה חפץ לבי
באתי לעולם וכבר הכל קיים
וכמו כולם אני רק בן אדם
עייף ומאוכזב ורק חולם
להיות אדם
לו הייתי כאדם שם בגן פוסע
ובים פרחי שמיים היה ביתי
לא הייתי מבקש
לא אוצר ולא מוקש
כך אדע שלווה ואהבה
ומפרי הגן אשבע
בעץ הדעת לא אגע
ולעולמים צער לא אדע
באתי לעולם לא שאלו את פי...
