טיול ל- בין מתתיהו החשמונאי לשייך המערבי
השבת נציע טיול שניתן לבצעו במגוון דרכים: ברגל, ברכב או באופניים הכי מומלץ. שוב, המרחק מהבית, ממודיעין, ממש קצר. כך תמנעו מפקקי החזרה בכבישי ישראל העמוסים מחד ותוכלו ליהנות מנופים קדומים עוצרי נשימה, לצד אתרים הסטוריים ישנים וחדשים. ואת המנגל... כמובן אף פעם לא שוכחים. מסע בזמן.
קבר שייך ע’רבווי: איך הפך השייך הערבי למתיתיהו החשמונאי (צילום: מנחם בנטוב)
טיול השבוע המומלץ על ידינו’ תחילתו בצומת קברות המכבים. כ- 300 מטרים אחרי הרמזור של איזור התעסוקה של מודיעין (לבאים מכיוון מודיעין), פונים ימינה. במקום רחבה קטנה של אספלט שנמשך צפונה כ-200 מטרים נוספים. שם נגמר הכביש ומתחילה דרך עפר כבושה נוחה לכל כלי הרכב. זהו השביל המרכזי של הטיול שלנו.
רגע לפני שאנחנו עולים עליו, נפנה עם הכביש שמאלה ונגיע לרחבת חניה גדולה. זו היא הרחבה שבה אפשר להשאיר את הרכב ולעלות על האופניים.
אנדרטה עם השראה חשמונאית וקבר אצילים יהודיים
מעל הרחבה, על הגבעה הצמודה, נמצאת אנדרטת הנופלים של חבל מודיעים. עלו אליה והביטו בה. ייחודה הוא בשני מימדים. האחד במרווחים שבין משולשי הבטון דרכם ניתן לראות את נוף שפלת החוף ומישור החוף. והשני זהו מקור ההשראה לאנדרטה, ספר מכבים ב’: " ויבן שמעון (מצבה) על קבר אביו ואחיו, ויגביה למראה, באבן גזית מפנים ומאחור. ויעמיד שבע פירמידות אשה לעומת אחותה, לאב לאם ולארבעת האחים. ועליהן עשה מלאכת מחשבת ויעמיד מסביב עמודים גדולים. ויעש על העמודים דמות של כלי נשק, לשם עולם. ועל ידם פיתוחי אניות, להורות ליורדי הים. זה הקבר אשר עשה במודיעים, עד היום הזה". משולשי הבטון של אנדרטת הנופלים נבנו, כאמור בהשראת הפסוקים הללו.
שביל עפר קטן נמשך משמאל (דרום) לאנדרטה. השביל מוביל אל בריכת המים המקומית ובהמשכו (כ- 200 מטרים) הוא מגיע למערת קבורה שנמצאת בשולי כביש 443. פרופסור יאיר פרג ז"ל, שהיה מראשוני הלוחמים לשימורה ההסטורי של מודיעים כולה (תושב מכבים), כתב במכתב ליו"ר המועצה הארכיאולוגית בעניין המקום: "זו היא מערת קבורה מתקופת בית שני, מרשימה עם למעלה מ- 20 גלוסקמאות (ארונות קבורה מאבן (מ.ב.)) ושמות עבריים. לדברי החופר זוהי מערת קבורה של משפחה יהודית ירושלמית מיוחסת שקברה את מתיה במודיעין". בטרם נמשיך הלאה, מן הראוי שנזכיר כי כל המרחב בו אנחנו מסתובבים כעת, עד לנקודה הבאה (קבר השייך), נקראה על ידי הערבים במשך מאות שנים, "קובור אל יהוד". כלומר, קבר היהודים. אחת ההערכות הן (בנימין מזר- ארכיאולוג) כי כל שלושת האתרים שנראים לאורך הנסיעה עד לקבר השייך, הינם שרידים של ישוב אחד רציף ודי גדול אשר יש הטוענים כי זו היא מודיעין העתיקה. הפולקלור מספר שכאן קבורים המכבים אולם במציאות נקבע המושג על ידי תלמידי הגימנסיה הרצליה שרירותית בשנת 1905 כשקבעו שקבוצת הקברים במקום הם קברות המכבים. מאז הוטמעה הקביעה הזאת וקברים אלו נחשבים עד היום ל"קברות המכבים" הרשמיים לכם, המטיילים לא נותר אלא לדמיין. סעו וטיילו במנהרת הזמן.
קברי צדיקים, אחוזת הקבר החשמונאית (?) וקרבות עקובים מדם
ובחזרה אל דרך העפר הלבנה הראשית ממנה ירדנו אל האנדרטה ורחבת החניה. הדרך מובילה צפונה. סעו עליה עוד כחצי קילומטר. מימין, שדה חרציות ענק (ההתחייבות למשטח הצהוב הזה היא לזמן קצר בלבד). עוד קצת הלאה, מימין שולחן קק"ל בודד בצמוד לשביל בין הארנים. כאן נחפר בעבר עוד חלק קטן מגלי החרבות שבאיזור. ההנחה היא שזהו עוד חלק מהכפר החשמונאי הישן, שלימים הפך לכפר ערבי. (קלרמון גנו, חוקר בן המאה הקודמת כתב על החרבות הללו:" שלושה ישובים שהם ישוב אחד שנקרא ברבים ’מודיעים’).
עוד ארבע מאות מטרים. מימין חרשות עם שולחנות קק"ל. מגיעים לקבר שייך שנמצא בצמוד ומימין לדרך. זהו קבר השייך אל- ע’רבאווי. (בעברית: השייך המערבי). וכיום שמו העברי: חרבת הגרדי. בצמוד ובחזית המבנה אנדרטה עם שמות חיילי צה"ל שנפלו במקום במלחמת השחרור. נקדיש למקום כרבע שעה עד חצי שעה. ולמה? כי יש כאן שלושה סיפורים שונים. קבר שייך ע’רבאווי מקפל בחובו הרבה דמיון, בורות וכאב. ונתחיל דווקא מהבורות והדמיון: אין חולקין על כך שמבנה הוא קבר שייך. מקורו ככל הידוע לנו הוא בכפר אל- מידיא שמעבר לאפיק הנחל ממזרח (ניתן לראות את הכפר מתצפית מקומית סמוכה). אלא שלפני מספר שנים מועט, מסיבה שאינו יודעים עליה, נפוץ המקום בקרב חסידים יהודיים כי זהו למעשה קברו של מתיתיהו החשמונאי. ככזה, שופץ המקום והתווסף לרשימה מכובדת ארוכה של קברי צדיקים אותם יש לפקוד. מיד כשנכנסים למקום אפשר להבחין בשינוי הייעוד ועדנה, שעבר אותו שייך ערבי- ע’רבאווי. כאמור, לפני כחמש שנים הוכרז המקום כקברו של מתתיהו. בתוך מבנה הקבר הוקמה מצבה של מתתיהו בן יוחנן כהן גדול ונכתבו כתובות הקדשה. באותה הזדמנות נאטם המרחב שסימן את כיוון התפילה המוסלמית למכה. את הקביעה קבעה האגודה למען קברי צדיקים ובמקום נערכות תפילות ואף מוטמנים פתקים. תוכלו לראות שרידי נרות נשמה שמודלקים במקום בטקסים שנערכים ככל הנראה בשעות הלילה. גם כאן מצאנו את לוח השיש מנותץ. למרות שאין קשר בין שתי הדמויות להן מיוחס המבנה, חובה עלינו לומר שממש ליד. כשלושים מטרים צפונה לחצר המבנה הפתוחה, יש משהו! ואולי אפילו משהו גדול! כל מה שאפשר לראות שם זה בור או שקע די גדול בקרקע (בדר"כ מכוסה או צמחייה ירוקה או קוצים יבשים) ומעט הלאה, אבן מסותתת ענקית מונחת על הקרקע. זהו הזמן להפעיל את הדמיון עליו דיברנו קודם. כי לפני כ-120 שנה, זיהו שלושה ארכיאולוגים שונים במקום שרידים שכולם הגדירו אותם כ- "שרידי מאוזולאום" או בשפתינו: אחוזת קבר. בחפירות חלקיות מאוד שבוצעו במקום אותרו פתחיהן של מספר מערות קבורה צמודות זו לזו. עם הרבה דמיון הביטו סביבכם ודמיינו שאתם במרכזה של אחוזת הקבר החשמונאית של משפחת המקבים. האבן הענקית שמונחת בסמוך יכולה היתה בקלות להיות חלק ממסד קירות מפוארים שסבבו את הקברים. האם באמת זו היא אחוזת הקבר עליה נכתב בספר מכבים ב’ ? לכם מותר לדמיין הכל!
ממתתיהו ללוחמי תש"ח.
משלט 219
נקפוץ קדימה במכונת הזמן לשלהי מלחמת השחרור. במקום היה גם משלט צהל"י עליו נערכו קרבות מול הלגיון הירדני. זהו משלט 219. מבלי להרחיב כאן (מבטיח לעשות זאת בנפרד- ובהרחבה) רק נומר שכאן נפלו לוחמי הפלוגה הדתית בקרבות מבצע דני. האנדרטה לזכרם (שביום הצילומים היתה מנותצת) הוקמה לפני שנים רבות ומשמשת יעד לונדליזם של ככל הנראה רועי הצאן הערבים ממידיא. ומדוע: רק כדי לגרות את הדמיון: כי במידיא פוחדים עד היום מנקמת הדם של משפחות חללי הפלוגה הדתית. זאת בשל ההתעללות בגופות החיילים שנהרגו במהלך כיבוש המתחם על ידי הלגיון הירדני וכפריי מידיא. כדי לחוות ולו במעט את חוויית הקרב, לכו ברגל מקבר השייך לכיוון דרום מזרח כ- 200 מטרים. מולכם תראו מעין גבעת עפר קטנה. בצמוד- מערה.כאן היתה עמדת הפיקוד הפלוגתית בתש"ח. הביטו היטב ותראו שמהמערה יוצאים שרידי תעלות קשר (היום, שקעים רדודים מאוד בקרקע). לכו לאורך התעלה שכיוונה צפון מזרח ותראו כיצד היה בנוי המוצב הישראלי. התעלה תוביל אתכם לאורך מדרגת הסלע בגבעה. ממול, בים ענפי הארנים, תוכלו לראות את הכפר אל- מידיא שמעבר לואדי (נחל גימזו). יש המייחסים דווקא שם, בתל שצמוד לכפר, ועליו כיום מטע זיתים, לכפר החשמונאי מודיעין ממנו יצא מרד המקבים.
ועכשיו: המנגל!
נחזור אל הדרך הלבנה הראשית. נמשיך בה צפונה עוד כ- 500 מטרים. מימין שני עמודי אבן שהקים הקק"ל כ"שער" ליער ברזיל. אנדרטה לקהילה היהודית בברזיל מוצבת במקום. אף היא ביום הסיור שערכנו, היתה מנותצת לחלוטין. במקום מספר רב של ספסלי קק’ל. זהו המקום לשלוף את המנגל, לקשור ערסלים בין גזעי העצים ולהיכנס לנוהל סתלבט. למי שיש עוד חשק לתצפית נוף, אפשר ללכת ברגל כמאה מטרים בהמשך השביל שנכנס למתחם. לעלות אל שיא הרכס ולהביט בנוף עוצר הנשימה של מערב השומרון שניבט אלינו. אגב, למטה, בואדי, כבר עובר כביש הבטחון שצמוד לגדר ההפרדה שהוקמה גם כאן.
למי שיש עוד כח
כאן, למי שהחליט שמספיק לו. אפשר להמשיך ולסיים את היום בכל לוח זמנים שתחליטו. למי שרוצה עוד, נא לחזור אל הדרך ה4ראשית הלבנה. אנחנו ממשיכים לצפון מערב עם עיקול הדרך. כאן אנחנו נכנסים למרחב נוף מדהים. עוד כקילומטר ואנחנו במזלג שבילים. ימינה- למורד הדרך אל נחל גימזו ואל אתר ההנצחה של אמיר בן אריה. קצין צנחנים תושב רעות שנפל בקרב בשכם. אתר שאינו רק אנדרטת אבן אלא אמפיתיאטרון טבעי שיצר הטבע בסיוע ניקוי בלבד, של חבריו וחברותיו ליחידה ולבית הספר שברעות. במקום מדרגות סלע טבעיות אלינן ניתן להגיע בסיוע מדרגות עץ ואבן מלאכותיות קטנות שהניחו ובנו חבריו. בהמשך, לצפון מזרח, אפשר להגיע לבסיס הערוץ , אל דרך הבטחון וגדר ההפרדה החדשה.
למי שמעדיף שלא לרדת לכיוון זה, ניתן להמשיך מערבה בדרך הראשית. עוד כמאתיים מטרים משמאל, "חוות בראשית". עליה נספר בהזדמנות אחרת. משמאל גדר ישנה שהיא גבול השטח של אתר נאות קדומים. גם הוא אתר ששווה טיול. אבל אחר ונפרד. במהלך התנועה הביטו סביבכם, על הצמחייה שכיום פורחת בשלל צבעים. על מדרגות הסלע העתיקות. ועל הנוף שנשקף כל העת מימין עד לקו האופק.
עוד כחצי קילומטר והשביל הופך לכביש אספלט. מימינכם מעבר תת קרקעי מתחת לכביש 443. חצו אותו ופנו שמאלה. זהו "שער קדומים". כאן מסתיים הטיול הזה. אפשר לחזור על כביש 443 (עם האופניים) עד לחניון בו שמנו את הרכב. מומלץ לחזור שלא על הכביש הסואן, אלא בשבילים מקבילים שקיימים לרוב. מי שעשה את הסיבוב עם רכב. פשוט לא לשכוח להדליק אורות, לחגור חגורות ולהשתלב בתנועה בזהירות רבה.
שיהיה לכם שבוע טוב ונפלא.
אבן מסד: מה עושה פה אבן מסד גדולה כזו? (צילום: מנחם בנטוב)
מה צריך?:
מים (!). נעליים סגורות, גם נעלי התעמלות יספיקו. מצלמות. ולנוסעי האופניים- מומלץ ערכת תיקון תקרים (על כל צרה שלא תהיה). כובע- חובה! מי שמתכנן להדליק מדורה (לא מומלץ) אז רק לדאוג למספיק מים לכיבוי (כיבוי צופי אינו מתקבל בברכה).
ממה להיזהר?: בעיקר מבורות מים פתוחים. יש כאלה לא מעט בכל השטח.
לוחות השיש מנותצים ביער ברזיל.(צילום: מנחם בנטוב)
שער קדומים. הלכלוך לא שייך לכאן.(צילום: מנחם בנטוב)
שדה חרציות. למהר כי זה ייגמר. (צילום: מנחם בנטוב)
