ויקהל –פקודי: תשע”ח

 להלן מספר תובנות  שעלו במחשבתי בלימוד הפרשות. והשנה מקבלות משנה תוקף:

א.אין בנית המשכן דוחה שמירת השבת

קורה לפעמים שאנשים נורמטיביים נוטים לחשוב שמותר להם לעבור על חוק או לעגל פינות אם עוסקים הם בדבר חשוב מאד בעיניהם.. בפתיחת הפרשה מזכיר משה לבנ"י  את חובת שמירת השבת עוד בטרם ציווה עליהם להתחיל במלאכת המשכן. כדי שלא יטעו לחשוב  שמותר להם לעבוד בשבת לצורך המשכן.

( האם תיקון פסי רכבת מוכרח להיות דווקא בשבת??)

ב.חשיבות ההתנדבות והתרומה לחברה

משה לא מכריח את הציבור לשלם מס או  אגרה לצורך המשכן. הוא קורא להתנדבות.

ההיענות הייתה כל כך גדולה עד שנאלצו להכריז על הפסקת המבצע לאיסוף החומרים.

(זהב כסף נחושת שמן  ובשמים עורות אבנים יקרות וקרשים מיוחדים)

גם  המומחים  והמוכשרים  -חכמי הלב- ואגב  גם  נשים עבדו בהתנדבות תחת פיקוחם של האומנים בצלאל ואהליאב. שלא סטו מהתכנון המוקדם לכל פרטיו. ואומנם עבודה שנעשית לשם שמים ובהתנדבות ערכה רב יותר  וגם  מתגמלת רוחנית את העושים  במלאכה.

ג.שקיפות מלאה

משה רבנו מקדיש את כל פרשת "פקודי" להגשת דו"ח מפורט של ההוצאות. של משקל  הכסף והזהב.  בכמה קרשים וכמה עורות השתמשו.  אומנם לא היה צורך בדו"ח  כזה .אבל משה מלמד אותנו להיות נקיים מחשד של ניצול מעמד לצרכים אישיים שלו.

כמו שאנו שומעים כל יום בחדשות לצערנו.

ד. הדר וצניעות

אין ספק שהמשכן נראה יפה ומהודר  בכל פרטיו וגם הכלים ששימשו לפולחן  (שולחן מנורה  ארון ופרוכת)היו נאים במיוחד אבל חשוב להדגיש שבמידותיהם היו צנועים. גם בגדי הכוהנים המשרתים בקודש הוכנו באופן מיוחד .אין צורך בהגזמה חיצונית ופיסית אם רוצים אנו להשרות קדושה. חשוב לזכור כל זאת!!  .

שבת שלום!