פרשת וישלח תשע”ט \ הרב חיים דברת

שתי תובנות מהפרשה.(תודה לידידי ארי גינוסר)

1."הצילני נא מיד אחי מיד עשו"

...  ממשיל המדרש ואומר:

 האילנות ביער שמעו קול ברזל והתחילו מרטטים: אוי לנו שוודאי באים לכרות את חיינו הצעירים! אמר להם אילן אחד: מה לכם מרטטים? אם אין כאן אלא ברזל בלבד, ואין עץ מכם נכנס בו, אין אחד מכם ניזוק. אבל רע ומר הוא, אם נתחבר אל הברזל אחד משלנו, ידית של עץ, שאז הרעה נפתחת. אילו היה מדובר רק ב״הצילני נא מיד עשו״, לא הייתה הסכנה גדולה כל כך. אבל רע ומר הוא, אם אל ״יד עשו״ מתחברת ״יד אחי״, ידמשלנו, בשר מבשרנו, שעה שבמזימותיו המרושעות — ״יד ישראל באמצע״

2."לא יעקב יאמר עוד שמך  כי אם ישראל..".

ברכה זו שבירך שרו של עשו את יעקב, היא אסוננו עד עצם היום הזה.  כי בכל אומה אחרת כשהפרט חוטא אין עושים את הציבור כולו אחראי לחטאו, ולא יעלה על הדעת להאשים את הרבים בשל מעשיו של היחיד. אבל כשמדובר ביהודי, שעה שיעקב אחד חוטא ,חטא כלשהו — מיד ״לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל״, אין אומרים שחטא פלוני יעקב, אלא — ״ישראל״, עם ישראל כולו אשם