קול גדול מזמן אחר – ד”ת עם שיר לפרשת יתרו– אפרים אורן
ועם זאת ישנה וודאות, שבתוך אותה ההתגלות טמונה משמעות החיים כולם.ומרגע זה והלאה, מאותו מעמד ועד סוף כל הדורותיוקדשו כל אותם החיים לפענוח אותם קולות, להבנת אותם המראות.
לכל אחד מאיתנו מעמד הר סיני משלו,
כל אחד הרי שמע את המראות ראה את הקולות.
אותן חוויות מיוחדות שלא ירפו מאיתנו
כל ימי חיינו, בימים, בלילות.
נישמר לנו פן נשכח את הדברים
חלילה שלא יסורו מלבנו
אותם נודיע לבנינו ולבני בנינו
אבל יותר חשוב – נודיע אותם לעצמנו!
***
כל המקומות שבהם היית
עולמות שראית וגילית
כל השאלות שבדרך שאלת
לפעמים לא העזת לגלות
***
אצלי היו אלה נטפי האור של ימי הטירוף והשיגעון,
כמו נטפי מים של תודעה מאירה ומשכרת.
שבועות, ימים וחודשים ניסיתי להבין, לשחזר, לפענח,
ועד היום עודני חוזר לאותם ימים קסומים,
מטלטלים ומאירים -
מנסה לחוש זאת שוב,
לראות את המראות המבהיקים, את הבזקי נטפי האור,
לשמוע את הקולות מזמן אחר, להפנים אותם אל תוך חיי.
לחיות את העוצמות המחרידות כמו למרגלות אותו ההר:
קול גדול, הולך וחזק מאוד, מדבר, זועק,
והא-להים יעננו בקול.
***
אורות מהבהבים
בשתי שניות
חולפים חיי אל מול עיני
קולות מזמן אחר
הלב אומר להתעורר מהר
***
יש הרואים במעמד הר סיני אירוע ציבורי
כמו הפקה הוליוודית מרהיבה בסדר גודל שמימי.
אחרים מדגישים את ההבנה הפנימית, האינדיבידואלית
חלחול ההבנה של דברי הא-להים אל כל אחד ואחד מבני ישראל,
איש איש לפי דרגתו, לפי יכולת קליטתו.
ואילו אני חש בפסוקים דווקא את החוויה המטשטשת, פורצת הגבולות
זו שהכל בתוכה.
היא עוטפת ומציפה לחלוטין,
אך משמעותה בשלב זה, איננה נהירה כלל - חושך, ענן וערפל.
היא ממלאת אימה, וַיֶּחֱרַד כָּל-הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה,
מפני המסתורין שבה: אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר-שָׁם הָאֱ-לֹהִים,
מפני העוצמה המטריפה וחובקת העולמות כולן, הטמונה בה:
כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.
ועם זאת ישנה וודאות, שבתוך אותה ההתגלות טמונה משמעות החיים כולם.
ומרגע זה והלאה, מאותו מעמד ועד סוף כל הדורות
יוקדשו כל אותם החיים לפענוח אותם קולות, להבנת אותם המראות.
***
כל הדרכים נפתחות לפניך
מתגלות מול עיניך בחייך
כל התהיות נעלמות ברגע
ועכשיו ברור מה חשוב ומה פחות
****
"והרי אנו דומין", כותב הרמב"ם בהקדמת ה"מורה",
"למי שהבריק לו הברק פעם אחר פעם
והוא בלילה אפל מאוד".
אבל אותם רגעים ספורים של הבזקת הברק,
מבהירים לנו שהאמת נמצאת שם סביבינו, הושט היד וגע בה.
וידיעה זו בלבד יש בה כדי להפוך את חיינו לחיפוש משמעותי,
לנסיון לגעת ולו עוד פעם אחת בלבד באותן תחושות עוצמה ממכרות.
אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה’ אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר,
מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל
קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף.
יש אומרים: שהקול היה חד פעמי, לא יוסיף להישמע עוד פעם,
אך יש אומרים, שהקול למעשה מעולם לא נאסף, מעולם לא נפסק,
רק נטה לו אוזן, ונזכה לשמוע,
נפקח עיננו ונזכה לראות את הקולות.
כל הזכרונות, הדמעות שבכית
שניקו את פניך מהתום
כל החוויות שהעצימו את ימיך
שהדירו שינה מעיניך בלילות
