העבודה מכפרת – דש עם שיר לפרשת אחרי-מות
אסביר כוונתי: יום הכיפורים שלנו מעמיד במרכזו שלושה מרכיבים, כפירמידה בעלת בסיס רכב, קומת ביניים וקודקוד צר: צום, תפילה ותשובה. הצום הוא הבסיס של קיום היום, ואף אנשים שלא פוקדים את בית הכנסת בשאר מות השנה
סדר העבודה של הכהן הגדול במקדש ביום הכיפורים מתואר בהרחבה בתחילת פרשתנו. הביטוי "סדר העבודה" מקורו במחזורים לתפילת מוסף ליום כיפור שמביאים, בנוסחים מגוונים, פיוט מפורט על פעולות הכהן הגדול במקדש, עד לשיא של הכנסת הקטורת לקודש הקודשים. בקוראי תיאורים אלו, בתורה עצמה, במשנה ובגמרא, ובפיוטי סדר העבודה, על שלל גווניהם – אני נדהם מהפער בין אווירת יום הכיפורים המוכרת לנו לבין זו המתוארת במקורות מימי בית המקדש.
אסביר כוונתי: יום הכיפורים שלנו מעמיד במרכזו שלושה מרכיבים, כפירמידה בעלת בסיס רכב, קומת ביניים וקודקוד צר: צום, תפילה ותשובה. הצום הוא הבסיס של קיום היום, ואף אנשים שלא פוקדים את בית הכנסת בשאר מות השנה, ולעיתים אף אינם בתפילות ביום כיפור עצמו, מקפידים על הצום. וכך נאמר בפרשתנו: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶתנַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָלמְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם".
הקומה השנייה היא התפילה: יש שישהו בבית הכנסת,כמעט לאורך כל הדרך: ’כל נדרי’ וערבית, שחרית, קריאת התורה ומוסף, מנחה ונעילה, על שלל הפיוטים, הסליחות והווידויים שממלאים פחות או יותר את כל היום: "מֵעֶרֶב עַדעֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם". ויש שיסתפקו ב’כל נדרי’ המרטיט בפתיחת היום הקדוש ובנעילה וקבלת עול מלכות שמים, לקראת תקיעת השופר המיוחלת בסופו של יום. עניינה של התפלה הוא כמובן במילים הנאמרות והנשמעות, אך מעבר לכך עצם הנוכחות בבית הכנסת ביום המקודש מכל – משך זמן רב או מועט, בעזרת הנשים או הגברים, בפאתי האולם או במרכזו - היא שעושה את העבודה.’אני חלק מהוויה הזו’, מכריז על עצמו המתפלל, ולפי שהכניס עצמו אל הכלל, נאמר בו: "וְעַלכָּלעַם הַקָּהָל יְכַפֵּר".
התשובה, המרכיב השלישי, הוא האינדיבידואלי מכולם. אמנם כן, המתפללים כולם אומרים את נוסח הווידוי, חמש פעמים בלחש, וחמש פעמים בקול במשותף: "על חטא שחטאנו לפניך, אשמנו בגדנו..." ואולם מהות התשובה כמובן היא עסקו הפרטי של כל אדם ואדם, על מה הוא באמת עושה תשובה, משפר, מתקן. אילו קבלות והנהגות הוא מקבל עצמו, במצוות שבין אדם למקום, ושבין אדם לחברו, בסדר יום אישי ורוחני ובדקדוקי מצוות. בעניין זה של התשובה אין אדם דומה לחברו, וכבר קבע הרמב"ם כיסוד מוצק: "בזמן שאין בית המקדש קיים, ואין לנו מזבח כפרה, אין שםאלא תשובה"; "יום הכיפוריםהוא זמן תשובה לכול,ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל".[1]
***
ואולם יום הכיפורים של התורה, של המקדש, איננו מזכיר את התשובה כלל, ואף תפילות לא נזכרות בו כמעט.[2] את עיקר העבודה עושה הכהן הגדול לגמרי לבדו, עם קומץ סייענים-כהנים מן הצד, ו’איש עיתי’ המשלח את השעיר למדבר. כאשר העם כולו איננו שותף כלל לנעשה ביום הכיפורים. כל שנדרש מן הציבור הוא לספק לכהן מראש את הקרבנות הנדרשים ומעבר לכך, לא להפריע: לשבות ממלאכה, לשבות מאכילה ושתייה, ואם רצונם בכך – להתבונן מבחוץ בדממה על מעשי הכהן הגדול. "וְכָלאָדָם לֹאיִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁעַדצֵאתוֹ"; הנה רצף של עשרות (!)הפעולות של הכהןכפי שמופיעות בפרשתנו, כולן בגוף שלישי יחיד, וראויות להיקרא ברצף ארוך אחד:
בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶלהַקֹּדֶשׁ: כְּתֹנֶתבַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ; וְרָחַץ; וּלְבֵשָׁם; וְהִקְרִיב אַהֲרֹן; וְכִפֶּר; וְלָקַח; וְהֶעֱמִיד;וְנָתַן אַהֲרֹן; וְהִקְרִיב אַהֲרֹן; וְעָשָׂהוּ; וְהִקְרִיב אַהֲרֹן; וְכִפֶּר; וְשָׁחַט ; וְלָקַח; וְהֵבִיא; וְנָתַן; וְלָקַח; וְהִזָּה; וְשָׁחַט ; וְהֵבִיא; וְעָשָׂה; וְהִזָּה ; וְכִפֶּר; וְכֵן יַעֲשֶׂה;בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר; עַדצֵאתוֹ; וְכִפֶּר ; וְיָצָא, וְכִפֶּר ; וְלָקַח ; וְנָתַן ; וְהִזָּה ;וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ; וְכִלָּה; וְהִקְרִיב; וְסָמַךְ אַהֲרֹן; וְהִתְוַדָּה; וְנָתַן; וְשִׁלַּח; וּבָא אַהֲרֹן; וּפָשַׁט;וְהִנִּיחָם,וְרָחַץ; וְלָבַשׁ; וְיָצָא; וְעָשָׂה;וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.
במרכזה של הדרמה הפעלתנית הזו, בשיא של המפרט המדוקדק, מוצגת התכלית של כל אותו "סדר עבודה":
המשך.... / העבודה מכפרת – ד"ת עם שיר לפרשת אחרי-מות תשע"
וְכִפֶּר עַלהַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,
וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָלחַטֹּאתָם.
וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד,
הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְטֻמְאֹתָם.
וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ,
וּבְעַד כָּלקְהַל יִשְׂרָאֵל.
***
ביצוע סולו של הכהן הגדול, מבצע אינדיבידואלי של שליח הציבור האולטימטיבי, הוא זה שמביא לתוצאה המיוחלת, המופיעה בפסוקים הבאים, ללא צורך בהתכווננות מיוחדת או מהלך אקטיבי מצידנו, הציבור, העם (מעבר לצום ולשבתון הפאסיביים): "כִּיבַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ".
אז איך זה בדיוק עובד תשאלו -
כיצד נטהרים ללא שעושים דבר?
כיצד מתכפרים עוונותינו ללא תשובה וחשבון נפש?
מסתבר אפוא, שכמו בליל הסדר,
עצם הנוכחות סביב השולחן, היא העיקר,
אלו ששותפים לקריאת ההגדה, אלו שנרדמים,
אלו שמוצאים להם עיסוק פרטי בצד,
ואלו ששקועים בשיחה ערנית בענייני חולין,
כולם שותפים לאותו סדר עצמו, לאותה מסורת.
ועורך הסדר, הוא שליח הצבור, הוא הכהן הגדול,
המדקדק בסדר העבודה: "וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ".
דומני שגם ביום הכיפורים שלנו, כמו בכל שיאי לוח השנה, מעבר לפעולה הפרטנית והמדוקדקת של כל אחת ואחד מאיתנו
ישנו היסוד הבסיסי של השותפות עם הכלל,
הנוכחותבהוויה הציבורית הקדושה,
שהיא, אחרי ככלות הכל, עושה את העבודה:
"כִּיבַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם,
לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם".
***
בשיר הקאנוני’ואולי לא היו הדברים מעולם’, מזכירה רחל את ההוויה של פועלי כנרת, שליחי הציבור של כל עם ישראל, בחלוציות של שנות העשרים. שדווקא פעולות החולין היום יומיות שלהם, סדר העבודה בשדה ועל גבי העגלה, סחפו אותם לתחושת טהרה ותמימות לומיתשאין כמוה: "מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָהוּבְתֹם". הלחן העדין של יהודה שרת, אח של..., מלחין ומנצח מקהלות בימי העליות, והביצוע כאן של שלשיית גשר הירקון, בקאנון מופלא, יורם, בני ואריק.
[1] אכן הרמב"ם, ממצה מהלך רעיוני שמתחיל כבר בחז"ל, להמיר את הקרבנות והכפרה הפולחנית הציבורית – במושג התשובה, שהוא מטיבו תלוי בהחלטות ובמעשים של כל יחיד ויחיד. על כך יש להקדיש התייחסות בפני עצמה בס"ד.
[2]וידוי אחד ויחיד נזכר בפרשתנו, אותו אומר הכהן הגדול על השעיר הנשלח לעזאזל: "וסָמַךְ אַהֲרֹן אֶתשְׁתֵּי יָדָו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי, וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶתכָּלעֲוֺנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶתכָּלפִּשְׁעֵיהֶם לְכָלחַטֹּאתָם; וְנָתַן אֹתָם עַלרֹאשׁ הַשָּׂעִיר, וְשִׁלַּח ...הַמִּדְבָּרָה.". אקט זה של וידוי, אכן משמש תחליף לוידוי הפרטי שכל אחד מישראל היה צריך לעשות כדי לכפר על פשעיו, אך בפועל, הוא פוטר אותנו כפרטים מחשבון נפש, מעשיית תשובה בלב שלם, שכן סומכים אנו על פעולותיו של הכהן הגדול. וכך נפסק "שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה ... הכול מתכפר בשעיר המשתלח." (להוציא עברות חמורות, שצריך גם תשובה, ראה הלכות תשובה לרמב"ם, פרק א’).
לגב תפילות, בתורה כלל לא נזכרת תפילה כחלק מסדר העבודה, ובמשנה מוזכרת רק "תפילה קצרה", של כהן גדול ביצאתו מקודש הקודשים.
