58 שנים לקרב חרבת קוריקור
בעידן בו מדינה יוצאת למלחמה אחרי חטיפת 3 חיילים שלה, אך סמלי הוא שבדיוק באותו התאריך, לפני 58 שנים, נפלו 45 חיילי צה"ל בקרב במודיעין וגופותיהם הושארו בשטח ההפקר כשנה וחצי. למרות הגופות חתם משה דיין על מפת ההסכם. כנראה שמשהו בכל זאת השתנה כאן במהלך 58 שנות קיומנו
ב-18 ביולי 1948 נהרגו בקרב על חרבת קוריקור 45 חיילי צה"ל. חרבת קוריקור אינה קיימת יותר. היום שמה לפיד-כפר אורנים. בשל רשלנות, או חוסר תשומת לב, של מפקדים בשטח, נוצר סטטוס קוו בקו המגע בין חיילי הלגיון הירדני לחיילי צה"ל. באמצע, בין שני הקוים, נותרו מוטלות בשדה הפתוח 45 הגופות. פינוין התאפשר רק כשנה וחצי מאוחר יותר. החתימה על מפת קוי שביתת הנשק והפסקת האש נחתמה בטרם פונו החללים. חללי קרב קוריקור נקברו רק בפברואר 1950.
ביום ראשון, בשבוע שעבר, אירח מושב שילת עשרות לוחמים שהשתתפו במלחמת השחרור בקרב על חרבת קוריקור (לפיד-כפר אורנים). הלוחמים ומשפחות הנופלים ערכו שעה קודם את טכס האזכרה השנתי לזכרם של 45 הנופלים בקרב.
טכס האזכרה השנתי נערך בשעות הבוקר בהר הרצל, ובצהריים התייצבו עשרות לוחמים, יחד עם בנות זוגם לטכס אזכרה נוסף שנערך במושב שילת בסמוך לאנדרטה. מושב שילת אירח את האורחים והלוחמים. נערכה מסכת והוקרן סרטון שחזור של הקרב, אותו הפיק המושב, תוך שימוש בתצלומים שהופקו מצילומי אויר שבוצעו על ידי מסוק. נציג הלוחמים קרא יזכור ובסוף הטכס פנו כולם לארוחת צהריים במועדון המושב.
"קרב שילתא-אל בורג’", היה הקרב שעיצב את קו הפסקת האש בין ישראל לירדן, בגזרת מודיעים, עד שנת 1967 (מלחמת ששת הימים). זהו קרב שלא יכנס להיסטוריה הצהלי"ת כהצלחה, ההיפך הוא הנכון. 45 הנופלים נהרגו בי"א בתמוז תש"ח, 18.7.1948. אולם קבורתם נערכה רק בסוף פברואר 1950, לאחר למעלה משנה בה נותרו גופותיהם בשטח ההפקר שנוצר בין הקו הירדני לבין הקו הישראלי. זאת לאחר שהירדנים אפשרו לצה"ל להוציא את הגופות רק לאחר כשנה וחצי מתום הקרב.
מרחב הקרב היה בין רכס כפר אורנים (של היום) ולפיד, לבין הגבעה בה ממוקם כיום כפר רות. הקרב נערך במסגרת מבצע "דני" והיה מאמץ משני במסגרת הקרבות על מרחב לטרון. בית הספר בלפיד נקרא על שמם של הנופלים (בית הספר ה-מ"ה).
