אקטואליה מהפרשה : קהלת
בחג זה היינו צמודים לחדשות ברדיו ובטלוויזיה, שוש ושוב שומעים על זריקות אבנים בכבישים, התפרעויות בהר הבית, ניסיונות ופיגועים חוזרים ונשנים כמעט בכל מקום.
בחג זה היינו צמודים לחדשות ברדיו ובטלוויזיה, שוש ושוב שומעים על זריקות אבנים בכבישים, התפרעויות בהר הבית, ניסיונות ופיגועים חוזרים ונשנים כמעט בכל מקום.
בנאומו בעצרת , חוזר אבו מאזן ומאשים את ישראל בכל הצרות שלהם . כאילו הם הצדיקים ואנו הרשעים.
כשנקרא בשבת חול המועד את ספר קהלת אבקש להתעכב על הפסוקים החכמים של החכם מכל אדם :
"לכל זמן ועת לכל חפץ: עת ללדת ועת למות. עת לטעת ועת לעקור נטוע. עת להרוג ועת לרפוא. .. עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים. עת לאהוב ועת לשנוא. עת מלחמה ועת שלום."
המזל שלנו שמנהיגינו ידעו לבחור את הרגע המתאים ולברור את צעדיהם ובשעת הצורך ידעו לבחור באפשרויות הריאליות למרות שלא היו פופולריות.
מנהיגי היישוב ברובם הסכימו לתוכנית החלוקה של האו"מ גם ללא ירושלים. בן גוריון הסכים לקבל פיצויים מגרמניה ולחזק את הכלכלה למרות העבר הבלתי נסלח של הגרמנים.
אחרי מבצע קדש נאלצנו לסגת מסיני וגם אחרי קמפ דויד נסוגונו , על מנת להבטיח שלום עם מצרים. גם הגירוש מגוש קטיף שהתנגדנו לו רבות נאלצנו לקבל למרות התוצאות הקשות.
ולעומת זאת כל מנהיגי ערב ויחד איתם ראשי הפלסטינים "מעולם לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות" (כדברי אבא אבו ז"ל). האם יקבלו מנהיגי האזור לשנות כיוון ולהחליט שצריך לנסות את האופציה של "לכנוס אבנים ולאהוב להפסיק לשנוא ובקיצור להכריז" no more war"
