תולדות: ”יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי”
"מי ששולח את ילדיו לקייטנות שבהן מלמדים צעירים כיצד להיהפך לשאהיד, לא צריך להיות מופתע שגדל אצלו בבית מחבל"(כותרת השבוע)
לאחר עשרים שנה של המתנה ושל תפילות נולדים ליצחק ורבקה זוג תאומים לא זהים.
אומנם , חוץ מההבדל החיצוני, התנהגו בקטנותם כמו כל הילדים ,אבל התורה מדגישה את זמן השינוי בהתנהגותם :"ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים". רש"י במקום מסביר: כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כיון שנעשו בני י"ג שנה , זה (יעקב) פרש לבית מדרש וזה (עשו) פנה לעבודה זרה."
ההורים, יכולים וצריכים להקנות לילדיהם את האפשרות להיות בני אדם בוגרים ומועילים, אבל בסופו של דבר הנער והנערה יבחרו את דרכם לפי אוות נפשם.
מאידך, כשמסיתים ומלבישים ילדים קטנים בתחפושת של מחבל ומעצימים אצלו את השנאה לאחר ומצלמים אותו בתהלוכה עם נשק חי וחגורת תופת רוב הסיכויים שהוא יגדל להיות מחבל. וכשהם נתפשים באים ההורים ומעודדים אותם וטוענים לחפותם.
ימים אלה של פיגועים ודקירות של צעירים בני שתיים עשרה -שלוש עשרה ,שיוצאים מבית הספר ( ואגב, ממומן על חשבון משרד החינוך) עם סכינים בכיסם ,במטרה לדקור יהודי, חייבים אנו לזכור את ההיסטוריה היהודית שהתחילה כבר מפרשת השבוע. עשו הבכור מזלזל בבכורה ומוכר אותה לאחיו ליעקב, תמורת נזיד עדשים אבל אחרי כמה שנים הוא מתחרט ומבקש את בירכתו של אביו הזקן כאילו הוא הבכור. כאשר יעקב מתחכם (בעזרת אמו רבקה) וזוכה לברכה כועס הוא ומהרהר בקול ומתכנן :
"יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את אחי". ומאז נקבעה ההלכה שעשו שונא ליעקב.
זהו יסוד הסכסוך ההיסטורי בינינו. תמיד יטענו האויבים : הם לקחו לי הם שתו לי. ולא לוקחים שום אחריות על מעשיהם ובעיקר על מחדליהם. כמו שאמר בזמנו שר החוץ אבא אבן: הם לא החמיצו שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות!
