וישלח: סיפור יעקב וסיפור עם ישראל
"מעשה אבות סימן לבנים"! במילים אחרות כל מה שקרה ליעקב יקרה או קרה בהיסטוריה הארוכה של עמנו. המאבק הבלתי נפסק עם אחיו וחותנו ושכניו נמשך ללא הפסק
סיפור חייו של יעקב אבינו מתארך על פני מספר רב של פרשיות יותר מאשר אצל אברהם ויצחק.
חז"ל חוזרים ומשננים לנו כי: "מעשה אבות סימן לבנים"! במילים אחרות כל מה שקרה ליעקב יקרה או קרה בהיסטוריה הארוכה של עמנו. המאבק הבלתי נפסק עם אחיו וחותנו ושכניו נמשך ללא הפסק. גם ניסיונו להתפייס עם אחיו עשו זוכה להתייחסות דואלית בין הפרשנים. האם נהג כשורה כשהוא מתרפס ומתחנף במתנות ובהשתחוויות לאחיו ? יש דעות שונות ומנוגדות. בתלמוד מסופר שרבי יהודה הנשיא הבין מהפרשה הזאת שחובה על המנהיגים היהודים להשתדל למצוא חן בעיני השליטים ואילו הרמב"ן (וגם במדרש) בפירושו לפרשה מגנים את ההתרפסות המיותרת.
יעקב מייצג שני כוחות מנוגדים בהתנהלותו. והדבר מומחש גם בניסיון לשנות את שמו. הרי שמו יעקב התחיל כי אחז בעקב אחיו בלידה וכבר אז התחילה התחרות על הבכורה. וכשהוא נותר שלם אחרי מאבקו של עם המלאך (שרו של עשו) נאמר לו: "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל" . מלשון שררה . ובהמשך ה’ בכבודו חוזר על הוראה זו כששוב יוצא יעקב ונאלץ לעזוב את שכם ואומר לו: " לא ייקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל". אבל בהמשך אנו רואים שה’ ממשיך לקרוא לו יעקב ואנו נקראים בני ישראל .מדוע?
הדבר מחזק את הסברה שטמונים בעם ישראל כוחות גשמיים יחד עם כוחות רוחניים. על מנת להצליח להתקיים "בתוך וילה שמסביבה ג’ונגל" חייבים להצטיין בכוחות נפש ובכוחות גשמיים.
כל מי שעיניים בראשו יסכים כי בלי חוזק צבאי ועמידה איתנה לא יכולים היינו להחזיק מעמד.
ההיסטוריה מוכיחה זאת ולכן ואנו מצווים לשאת בנטל הרוחני והמוסרי והצבאי ללא הפסק.
שבת שלום.
