פרשת מקץ - מה בין איפוק לתבונה? / פרשנות אחרת
האם זה השאיפה לכסף, למעמד? לשליטה? תאוות היצרים? אחיזה באנשים אחרים? ועוד. הרי כולנו נבנינו במקור כמקדש לאלוהים, כנאמר: וְעָש
יוסף מכונה בכתובים - יוסף הצדיק. צדיקותו נקבעת על שם איפוקו. לדוגמא: בהיותו במצרים, לא נכנע יוסף ליצר המיני, ולא נענה לחיזוריה של אשת פוטיפר.
אשת פוטיפר נעלבה, העלילה עליו על שרצה לכאורה לאנסה, והוא נשלח לכלא לשנים רבות. איפוק הוא יצירת תשתית להולדת דבר חדש. במזרח מכונה הדבר: כינוס חושים, פרטייהרה. זהו מצב בו אדם אינו נמשך לדבר המכונה: ’זנות העין’, לגירויים ולסנסציות חושיות, או אף למהלך הלוגי קוגניטיבי של ההתבוננות על הדברים.
כשהדבר קורה נוצר חסכון עצום באנרגיה; אנרגיה זו מוטמרת והופכת לאנרגיה רוחנית. יוסף מקבל השראה רוחנית, המסייעת בידו לפתור את חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים, ובעקבות זאת להיקרא על ידי פרעה לפתירת חלומותיו של האחרון. כשיוסף יוצא מהכלא- אומרים חז"ל- הוא יוצא כאחד שלא. כלא= כ-לא. הוא חי מעתה בעולם כ"אחד שלא", שלא נכנע לחושים ואינו נותן לתופעות הארציות לסנוור את עיניו ולהשפיע על פרשנותו על האירועים, ועל חייו.
המהלך שלו הוא פנימי ואינדיבידואלי; זוהי יכולת ההתמרה של העצמי הרגיל אל האלוהי, כך שהאלוהי מוצא בתוכו משכן. יוסף נבנה כבית מקדש- אלוהים שוכן בתוכו. " מעל לכל חייבות לשתוק השתוקקות ותאווה. אלה הן תכונות של הנפש, אשר מהן מתרחק הידע העילאי". ר.שטיינר מתוך הספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים. ואנחנו? מה הם הדברים בהם אנו אוחזים, אשר מונעים מחכמה הגבוהה ומהאינטואיציה להיות מנת חלקנו - וזאת אף מבלי שנדע מה אנו מפסידים?
האם זה השאיפה לכסף, למעמד? לשליטה? תאוות היצרים? אחיזה באנשים אחרים? ועוד.
הרי כולנו נבנינו במקור כמקדש לאלוהים, כנאמר: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם.. שמות כה ח והשבוע אני מציעה להסתכל באומץ וללא משוא פנים בדברים בהם אנו אוחזים. שבת שלום!
הידע ביהדות מפי: קובי נחושתן כתבה, ערכה והוסיפה הגיגים: אורנה בן דור
