פרשת ויחי - מה בין אהבת חינם לאחרית הימים? / פרשנות אחרת
ואנחנו? האם כעם אנו מסוגלים לאהבת חינם? האם כפרטים? או שאנו בוערים בכעס וברצון לנקום באלה שפגעו בנו? אם כך- כיצד נזרז את הגאולה? הן האישית והן הקולקטיבית.
פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית. הפרשה מדברת על האפוקליפסה - אחרית הימים. יעקב הנוטה למות, מכנס את בניו סביב מיטתו, על מנת לברכם.
א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
כל שבט מקבל הנחייה, הקשורה לאופן בו הוא צריך לעבור את הגלות שלאחריה תגיע הגאולה. שנים עשר אחים, שתים עשרה דרכים שונות להגיע לגאולה, הקשורות על התגברות על המבנה הנפשי המסוים, המייחד את כל אחד מהאחים.
גם הגאולה הפרטית של כל אחד מאתנו היא היציאה מהנפשי לרוחני, מהפרטי למוחלט, מהסובייקטיבי לאובייקטיבי.
דרך נוספת לגאולה, הקשורה להפיכת הסובייקטיבי לאובייקטיבי, ולהתגברות על הנפשי- היא אהבת חינם.
כט וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי; וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. בראשית טז
יעקב, גדול האומה, שהפך לישראל- כלומר מאדם פרטי לאחד ששרה עם האל (ישר-אל), הפך לאומה שלמה- בא בתחינה ליוסף בנו, כעבד הבא אל מלכו. בשעה שיעקב פונה אל בנו יוסף כפי שפונים למלך, פונים האחרים אל יוסף בלשון ציווי ובעזות מצח, שיכולה הייתה לעלות להם בחייהם, שהרי יוסף היה כמלך במצרים, ועל פיו נשק דבר.
אורנה בן דור וקובי נחושתן
טז וַיְצַוּוּ, אֶל-יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. יז כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ; בראשית נ’
אך לא. יוסף מוחל על כבודו, וכמו כן מוחל להם על הרעה שעשו עמו. וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף, בְּדַבְּרָם אֵלָיו.
המקום אשר בו קיימים אהבה וחסד, הושטת יד לאלה שחפצו ברעתך, הוא המקום בו מתרחשת הגאולה. אחיו של יוסף חווים את האהבה הזו, שאינה מגיעה להם בדין, אלא בחסד, ומעריכים אותה מאוד. יח וַיֵּלְכוּ, גַּם-אֶחָיו, וַיִּפְּלוּ, לְפָנָיו; וַיֹּאמְרוּ, הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים.
ואנחנו? האם כעם אנו מסוגלים לאהבת חינם? האם כפרטים? או שאנו בוערים בכעס וברצון לנקום באלה שפגעו בנו? אם כך- כיצד נזרז את הגאולה? הן האישית והן הקולקטיבית.
שבת שלום!
אורנה בן דור וקובי נחושתן
