הזללן - פרק 3
חוויה כזו באוטובוס של ״אגד״ ,בטח הייתה מעלה את מניות החברה , אך מאחר והוא לא שיתף אף אחד, סודו של האוטובוס המחולל נשאר חבוי עימו עד היום. הוא המשיך בנסיעה עוד שעות ארוכות, וכשירד מהאוטובוס ידע בדיוק להיכן הוא הולך.
כיצד אני ממשיך מכאן, חשב, האם עלי לחזור אל בני משפחתי או לצאת למסע חדש לגמרי,
הוא חשש מעט מהשקפת העולם החדשה שלו, והחליט להתקשר לאחיו הקטן, שעבד במפעל הקמח. אחיו המופתע ענה לטלפון, תוך שהוא מסלק מפניו את האבקה הלבנה, ושואל אותו מדוע הוא מתקשר אליו פתאום ,לאחר שנים בהם התעלם מקיומו ?
הוא הבין לפתע כי שיחות עם אנשים שהכיר, ידרשו ממנו לתת הסברים על דרכו בעבר, לא כל שכן, על דרכו החדשה ,ומיד חשב לאמר לאחיו שלום ולא להתראות. אחיו שחש בשקט הרועם מצידו השני של הקו, לא הרפה, ושאל אותו שוב, מדוע נזכר בו כעת, ואז הוא ענה: "פשוט כך ,אין לי הסברים, פשוט כך".’ למשמע התשובה ניתק האח בכעס את השיחה,ואילו הוא נותר על הקו, כשברקע נשמע קול קו הטלפון המצפצף, שהזכיר לו כי עליו להתעורר .
הוא הבין שמעולם לא היה קרוב לאף אחד ,וכעת כשהוא רחוק נראה היה שייטב לכולם שיישאר במקומו, ושלא יחזור לעולם.
הוא התקשה לקבל את המצב ,שכן אלו היו האנשים היחידים שאי פעם הכיר והקשר היחיד שלו לעולם המציאות הקודם,ומה יעשה כעת, כשעולם המציאות הקודם מסרב לקבל אותו במצבו הנוכחי?
מעולם לא התייעץ עם אף אחד, וגם אם רצה, הרי שכעת הרגיש כי אין לו עם מי.
הוא ידע שעליו לקחת החלטה בדבר המשך חייו, וכמי שלא לקח החלטות מודעות מעולם, זה היה לו קשה.
לפתע עלו לנגד עיניו דמויות ילדיו , הוא ראה אותם צוחקים ומשחקים בחצר ביתם, כשאשתו צופה בהם מנגד . הם נראו מאושרים, כאילו לא חסר להם דבר . הוא נזכר במשפט שפעם שמע:״ שאבא עוזב את הבית, הילדים מתמוטטים״, אך המשפט הזה לא התיישב עם מה שראה בעיני רוחו. נראה היה שנוכחותו החסרה רק מיטיבה עם ילדיו, והיעדרו אפשר להם לחיות את החיים, שנוכחותו מנעה מהם .
הוא עוד פעם מצא עצמו בקונפליקט בין משפטים ששמע בעבר או נאמרו לו ,לבין מה שהרגיש וראה בעיני רוחו. הוא החליט לתת לעצמו הזדמנות וללכת עם מה שראה והרגיש.
הוא חצה את הכביש ועלה לאוטובוס ,התיישב והביט מעבר לחלון . הנוף בחוץ נגלה לפניו והוא ראה הרים ושדות שטופים בשמש לקראת שקיעה .לאט לאט האור נעלם, והחושך תפס את מקומו, הוא הביט קדימה ,לכיוון אורה הצהוב של מנורת האוטובוס, ולפתע הבין.
הדממה איפשרה לו לקלוט את מה שאיבד כבר מזמן, את התחושה שהוא יכול , את התחושה ששום מכשול לא עומד בפניו, את התחושה שיש אפשרות לפרוץ את מעגל השדים הזה שבו כלא את עצמו בלי לדעת אפילו . משהו בו הבין באופן מוחלט את תחושת החופש שבה הכל אפשרי, זו לא הייתה עוד קלישאה ששמע אלא הדבר האמיתי . באותו רגע הוא לא היה שום דבר ממה שזכר, ולמעשה חש שהוא הכל.
חוויה כזו באוטובוס של ״אגד״ ,בטח הייתה מעלה את מניות החברה , אך מאחר והוא לא שיתף אף אחד, סודו של האוטובוס המחולל נשאר חבוי עימו עד היום.
הוא המשיך בנסיעה עוד שעות ארוכות, וכשירד מהאוטובוס ידע בדיוק להיכן הוא הולך.
יש המספרים כי ראו אותו על חופו של ים כשהוא שזוף ושמח , יש המספרים כי נראה רוקד במסיבה סוערת לאור השקיעה , יש המספרים כי חזר למשפחתו ומאז כולם חיים באושר ואושר...
יש כאלו שלא מספרים עליו דבר... איתם הוא החליט לחיות.
