סיפור להפטרה: יום כיפור תשל”ד
סיפורו של חיים דברת, מחטיבה 600, גדוד 410 פלוגת חרמש, על פרוץ מלחמת יום הכיפורים: יש דברים שנצרבים בזיכרון. היה זה לפני ארבעים וחמש שנים גרנו באבן שמואל שבדרום וכמו כל עם ישראל הופתענו, שהרי ללא התראה או ידיעה קודמת כשיצאתי לתפילת מנחה ראיתי אנשים לבושי מדים נוסעים ברכבם ורק בבית הכנסת הבנתי שהכריזו על מצב חירום ורבים גויסו
סיפור להפטרה: יום כיפור תשל"ד
יש דברים שנצרבים בזיכרון. היה זה לפני ארבעים וחמש שנים גרנו באבן שמואל שבדרום וכמו כל עם ישראל הופתענו, שהרי ללא התראה או ידיעה קודמת כשיצאתי לתפילת מנחה ראיתי אנשים לבושי מדים נוסעים ברכבם ורק בבית הכנסת הבנתי שהכריזו על מצב חירום ורבים גויסו, בהפסקה שאחרי תפילת מוסף . גם החזן של מנחה וגם הקורא בתורה נעדרו. מכיוון ששימשתי גבאי התחלתי לקרוא את הפרשה. הכהן והלוי עלו ואז הזמנתי את השלישי לקרא את "מפטיר יונה". באמצע הקריאה ניגש אחד הילדים (בנו של הכוורן ישראל פ.) משך את טליתי ולחש שמחכים לי בחוץ. סימנתי לו בידי שימתינו מעט ומיד יצאתי לראות חייל עם צו 8 ומודיע לי שאוטובוס יגיע בעוד חצי שעה לאסוף אותי ליחידה.
ברור שלא שמעתי באותו יום כיפור את סיפורו של יונה בעיר נינווה.
מיהרתי לביתי, ארזתי תרמיל קטן נשארתי עם נעלי יום הכיפור ואת הנעליים הצבאיות נשאתי בידי. אשתי הפצירה בי לקחת סוודר כי בלילה יהיה קר. ואני מרגיע אותה ומחייך שתוך יום יומיים אני חוזר. צעדתי לכביש ומיד נעצר רכב אזרחי עם שני חיילים ופניו היו לבסיס "שדה תימן" בואכה באר שבע. תוך חצי שעה הגענו וממש בשער ראיתי את האלוף אריק שרון מפקד האוגדה שלנו . הצדעתי לו ואיחלתי "גמר חתימה טובה, המפקד"! הוא החזיר לי הצדעה והמשיך בדרכו. במפקדה נאמר לנו להמתין עוד שעה לקבלת ציוד. נזכרתי שעדיין לא סיימתי את תפילת יום הכיפורים ניגשתי לבית הכנסת ומצאתי כעשרים חיילים יושבים ודנים בשאלה,,,באיזה נוסח להתפלל את תפילת "הנעילה",זירזתי אותם להתחיל כי מיד יחשיך.
כעבור עשרים וחמש שנים פגשתי את אותו "ילד" במודיעין בעקבות כתבה על "חווה אקולוגית" שהקים בכפר רות השכן. הוא לא זכר את מה שקרה אז במנחה של יום הכיפורים ואני לא שכחתי!
