פרשת וישב תשע”ט
”חזקה על המת שיישכח מן הלב”- קבעו חז”ל. ולכן הגבילו את האבל עד י”ב חדשים. על יוסף שלא מת, יעקב לא יכול היה להתנחם (פרשת וישב)
"חזקה על המת שיישכח מן הלב"- קבעו חז"ל. ולכן הגבילו את האבל עד י"ב חדשים.
על יוסף שלא מת, יעקב לא יכול היה להתנחם (פרשת וישב)
להלן משא ומתן על פרידה מתמשכת (משהו דמיוני)
יוסף: אומרים שהזמן מרפא, זמן רב עבר ,ניסיתי ועדיין לא נרפאתי,
צפנת פענח: איך להתגבר על החיסרון ?כשהמחשבות מגבירות את היגון?
-מה בדיוק מציק לך?
-ישנה אצלי תחושה קשה של אבדון וגעגוע ואין למי לפנות.
-נכון, ידוע שיתמות לא מלמדים ולשכול לא מתרגלים
-בדיוק, איך שהזמן חולף אבל הכאב לא עוזב.
-מתי אצלך הזיכרונות עולים?
-החגים- מחזירים את ילדותי,ואותי אל משפחתי.
שמחת החג- מכסה אותי בשמיכה של ריחות וזיכרונות..
-ואני מזדהה וחושב: לא כדאי לברוח ולא צריך לשכוח שהרי מעגל השנה מעלה ניחוח.
-תגיד צפנת, איך ומתי הזיכרון בא אליך?
- הגעתי למסקנה שמגרת הזיכרונות אינה נעולה על בריח
אבל, מפעם לפעם זיכרון מבליח אירוע רחוק הוא מנציח ופתאום , חוזר הצבע או הריח ופנים מחייכות או איזה דיוקן,
-ואצלי, שיר פתאומי המתנגן בדוכן. ובלא התראה אני נזכר וחוזר במנהרת הזמן ומגלה שהכול פרוץ ולא נעול ושוב איני מוכן
(צריך לחכות להמשך בשבוע הבא)
