מפלגת המחלוקת – דת עם שיר לפרשת קורח
בשנת 1951, בחודש מאי, התכנסה ישיבה סוערת באולם המסגרייה שבקיבוץ נען, על הפרק עמד ויכוח בתוך התנועה הקיבוצית בין תומכי מפא”י ובין תומכי מפ”ם. הרקע היה הבדלים בהתייחסות כלפי הגוש הקומוניסטי בראשות ברית המועצות
פרשת קורח הנה שבה ובאה, ורבים דורשים בענייני מחלוקת. והיות ולעולם שערי מחלוקת לא ננעלו, בעולם כולו, בעם היהודי בפרט – הרי שרבות מהדרשות יוצאות מפשוטו של מקרא ומפליגות להן אל מחוזות האקטואליה. זו המאוסה בדרך כלל, של יריבות ומחנאות, של פילוגים ומפלגות, כשלעיתים הרקע שלהם קלוש ודל, נויאנסים של מה בכך – אך התוצאות בשטח עצומות ומעוררות מרירות ואיבה גדולים בין המחנות. בדברים הבאים אנסה לרדת לשורש הלשוני של המילה מחלוקת, ומתוכה להציע מבט חדש על הפרשה, ואולי גם על החיים.
***
בשנת 1951, בחודש מאי, התכנסה ישיבה סוערת באולם המסגרייה שבקיבוץ נען, על הפרק עמד ויכוח בתוך התנועה הקיבוצית בין תומכי מפא"י ובין תומכי מפ"ם. הרקע היה הבדלים בהתייחסות כלפי הגוש הקומוניסטי בראשות ברית המועצות, ואלו הגיעו עד להפרדה במערכת החינוך, להוצאה מחברות בקבוץ של מתנגדים, להפסקת תשלום דמי חבר, וכמובן – לכל אחד מהפלגים היה עיתון משלו: ’דבר’ של המפא"יניקים, ואילו חברי מפ"ם קראו את ’על המשמר’.
בסופו של לילה ארוך נטשו חברי מפא"י את אולם הישיבות בהפגנתיות, ובשבועות ובחודשים שלאחר מכן, החל מעבר של חברי קיבוץ ממקום למקום – לפי ההשתייכות האידיאולוגית, ידידים ומשפחות נפרדו ונקרעו זה מזה, והכל בשל חילוקי דעות אידיאולוגיים. חלק מהקיבוצים התפצלו והקימו קיבוץ חדש, המפורסמים שבהם: אשדות יעקוב, עין חרוד וגבעת חיים.
משה סמילנסקי ראה בכך סימפטום לבעייההסיטורית מיציאת מצרים ועד ימינו: "המחלוקת היא כנראה ’מחלה לאומית’ אצלנו, אחת המידות של אופיינו המיוחד. ויש לקרוע על כך". והנה למרבה האירוניה, השמות בהם בחרו הקיבוצים המפולגים והמפוצלים, היה על טהרת השיתוף והאחווה: אשדות יעקוב איחוד, ואשדות יעקוב מאוחד, עין חרוד איחוד ומאוחד, וכן הלאה.
***
אחד ממאמרי חז"ל המוכרים ביותר ומצוטט שוב ושוב בהקשר של פרשתנו, מצוי במסכת אבות: (ה, יז)
"כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים;
ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים.
איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? - זו מחלוקת הלל ושמאי;
ושאינה לשם שמיים, זו מחלוקת קורח ועדתו".
הפרשנים הרבים מאז ועד היום הסבירו מחלוקת - כחילוקי דעות, כפי שאכן מופיע לעיתים בלשון חכמים. ואולם הסבר רווח זה מעלה מספר קשיים. הראשון הוא מדוע משבחים את המחלוקת לשם שמים בכך ש"סופה להתקיים", האם האידיאל שלנו הוא שלעולם ימשיכו חילוקי הדעות ולא יימצא פתרון והכרעה? מעבר לכך, לא ברורה ההנגדה בין הלל ושמאי – שהדיונים ביניהם היו הלכתיים, לבין קורח ועדתו שהתקוממו פוליטית-ציבורית נגד משה ואהרון וטענו כנגדם: "כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה’; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ה’!" וכן בדברי דתן ואבירם מהבולטים בעדתו של קורח: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר, כִּיתִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּםהִשְׂתָּרֵר?!".
אף בדברי משה אליהם לא נזכרים ענייני מצוות והלכה אלא רק בקשת תפקידים, ובחירה פרסונלית: "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁריִבְחַר ה’ הוּא הַקָּדוֹשׁ... שִׁמְעוּנָא בְּנֵי לֵוִי הַמְעַט מִכֶּם, כִּיהִבְדִּיל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל, ... וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶתכָּלאַחֶיךָ בְנֵילֵוִי אִתָּךְ,וּבִקַּשְׁתֶּם גַּםכְּהֻנָּה?!". לבסוף היו שהעירו כי אצל קח לא נזכרים כלל בני הפלוגתא – כלומר שהיה צריך לומר: זו מחלוקת קורח ועדתו כנגד משה ואהרן.
אם נתמצת את שאלתנו, המשנה מנגידה בין חילוקי הדעות ההלכתיות בין הלל ושמאי, ובין ההתקוממות של קרח ועדתו כנגד הנהגתו של משה – והרי מדובר בשני תופעות שונות לחלוטין. לא רק שאלת המניע, לשם שמים או לא לשם שמים, מבדילה בינהם אלא מדובר על סיטואצה אחרת לגמרי.
כאשר אנו תרים אחר מקורה המקראי של המילה ’מחלוקת’, מתגלה שמובנה שונה לחלוטין חילוקי דעות, ואף לא יריבות פוליטית או אידיאולוגית. יהושע בן נון כובש את ארץ ישראל ולאחר מכן: וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְנַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַחְלְקֹתָם לְשִׁבְטֵיהֶם". (יא, כג) ובהמשך נאמר: "וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה...וַיְחַלֶּקשָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶתהָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם" (יח, י). מחלוקת היא אפוא קבוצה, שם נרדף לשבט.
שאול המלך רדף אחרי דוד במדבר יהודה ובאחד מפיצולי הדרכים, ליד סלע גדול, "וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר, מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר, מִזֶּה". באותו זמן הזעיקו את שאול למצב חירום שהתעורר בארץ מול הפלשתים, וכך ניצל דוד: "וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים. עַלכֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא: סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת". ואמנם היום אנו משאילים את הסיטואציה הזו לביטוי הרווח: סלע המחלוקת, אלא שבמקורו הוא מדבר על על וויכוח, אלא על פיצול והיפרדות פיזיים בין שתי המחנות.
בדוגמא זו שאול ודוד השתייכו למחנות יריבים, אך כאשר התמנה דוד למלך, ואירגן מחדש את הממלכה, הוא חילק את עם ישראל ל-12 קבוצות, לצרכים מנהלתיים. כל קבוצה שכזו מנתה 24,000 תושבים והייתה אחראית לשרת את המלך במשך חודש אחד בשנה, בשיתוף פעולה הרמוני. וכך נאמר בספר דברי הימים א’ (כ"ז): וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת ... הַמְשָׁרְתִים אֶתהַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת, הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ, לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.הַמַּחֲלֹקֶת, הָאַחַתעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף. עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹןיָשָׁבְעָם, בֶּן-זַבְדִּיאֵל... וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹדַי הָאֲחוֹחִיוּמַחֲלֻקְתּוֹ".וכך זה ממשיך לאורך המחלוקות והחודשים עד המחלוקת ה-12 לחודש האחרון של השנה.
***
וזהו אפוא מובנה של המחלוקת באותה משנה מפורסמת ממסכת אבות: כל קבוצה, אגודה, בימינו יש לומר: מפלגה, אשר נוצרה "לשם שמיים" – סופה להתקיים, כי יש לה מגמה ותכלית ראויים. וכך יש לומר על מחלוקת (הקבוצה של) שמאי והלל, שהקימו כידוע את ’בית שמאי’ ו’בית הלל’ שמעבר להבדלים ההלכתיים ביניהם, נוצרו שתי קבוצות שונות, בתים, מחלוקות. אכן, מן המפורסמות שלמרות הפערים ההלכתיים הגדולים, שמרו על קשרים חברתיים בין שתי הקבוצות: "אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין, אלו אוסרין ואלו מתירין-לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי. וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו". כך נראים הדברים במחלוקת, פיצול והתפלגות, שהם לשם שמים.
לעומת זאת במקרה המנוגד, זה של פרשתנו, בולט המניע האישי, הטענות לשררה ולהתנשאות, והרצון של כל אחד מן הקבוצה המתפלגת להשיג הישגים עבור עצמו: "וַיִּקַּח קֹרַח... וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּןפֶּלֶתבְּנֵי רְאוּבֵן... וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵייִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁישֵׁם". קורח אוסף אליו חבורה, ללא הקשר אידיאולוגי או רעיוני משותף, מלבד הרצון לחילופי הנהגה. כך מבאר אונקלוס את המילים הראשונות העמומות של פרשתנו: "וַיִּקַּח קֹרַח - וְאִתְפְּלֵג קֹרַח". בלשון ימינו, הקים מפלגה. ובלשון המשנה: מחלוקת, שאינה לשם שמים.
אכן, כנגדו עמדו משה ואהרון, שלא הקימו מפלגה נפרדת משלהם, ’איחוד לאומי’, ’ליכוד’, או ’אחדות הפועלים’ וכיו"ב, אלא ניסו לשמור על העם כולו, מפני הבודדים שעשו נזק: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּלהָעֵדָה תִּקְצֹף?!". קרח ועדתו, שנחלקו שלא לשם שמים, נבלעו באדמה ואבדו מתוך הקהל. מפלגתם, מחלוקתם, אין סופה להתקיים.
אם הגעת למקום בו נוהגים הלכתית שונה ממנהגך שלך,
אומרת המשנה בכמה מקומות, הקפד על הכלל הבא:
"ואל ישנה אדם, מפני המחלוקת" (פסחים ד, א, עבודה זרה א, ו)
גם אם אתה צודק, אל תקים לעצמך מפלגה שונה
אל תמהר להתפלג ולהתפצל,
"גדול השלום ושנואה המחלוקת" (מסכת דרך ארץ ז’)
"וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’."
ולדעת רבי שמעון בר יוחאי: (משנה עדויות ח, ז)
"אין אליהו בא לטמא ולטהר, לרחק ולקרב,
אלא - להשוות את המחלקות"!
***
***
שלום חנוך, כותב מחאה פוליטי ואירוני חריף, מצביע אולי על רקע שמו, בשיר שכמעט ואינו מוכר, על הפער הקטן-גדול בין אי- ההבנה הקטנה ובין המחלוקת המובילה לשנאה ויריבות מרה: לדוגמא בדיון המפורסם על קדושת כתבי הקודש, ספרי התנ"ך, נאמר במשנה ידיים (ג, ו): "רבי יהודה אומר, שיר השירים, מטמא את הידיים; וקוהלת, מחלוקת. רבי יוסי אומר, קוהלת, אינה מטמא את הידיים; ושיר השירים, מחלוקת. רבי שמעון אומר, קוהלתמקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל".במשנה מקוואות (ד, א) ישנו דיון על כלים (טמאים) שהונחו בטעות מתחת הצינור שמוביל מים למקווה: "המניח כלים תחת הצינור... פוסלין את המקוה. אחד המניח, ואחד השוכח, כדברי בית שמאי; בית הלל מטהרין בשוכח.אמר רבי מאיר, נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל. ומודים בשוכח בחצר, שהוא טהור. אמר רבי יוסי, עדיין המחלוקת במקומה עומדת.". בשני המקרים הללו, מדובר על מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל, וישנה מחלוקת בדור תנאים מאוחר יותר, האם ועל מה בדיוק נסבה המחלוקת ביניהם.
]לא ברור מתוך הכתוב מה היה בדיוק השרות אותו מילאה כל מחלוקת כזו במשך חודש כל שנה. הכהנים והלווים אורגנו גם הם במחלוקות שכאלו (שלימים יקראו משמרות כהונה ומשמרות לוויה) שנועדו להסדיר את עבודת המקדש. ואולם לא נודע מה עשו ה’ישראלים’ בחודש השרות שלהם.
