סיפור שבועי : יובל לירושלים
”חיים ,תודיע בבקשה לכל המחזור להיות הערב במועדון” כך אמר לי מר שמואל פלדמן ז”ל מנהל הפנימייה במוצאי ל”ג בעומר כשחזרתי מהבית, השבוע לפני חמישים שנה.
"חיים ,תודיע בבקשה לכל המחזור להיות הערב במועדון" כך אמר לי מר שמואל פלדמן (ז"ל) מנהל הפנימייה במוצאי ל"ג בעומר כשחזרתי מהבית, השבוע לפני חמישים שנה.
למדנו אז בכיתה י"ב בסקטור הדתי במקווה ישראל .ושימשתי יו"ר מועצת התלמידים. ומ"מ של המדריך רפי ברדוגו ז"ל
הימים ימי ההמתנה ,היינו מודעים לחדשות ,והבחנו שרוב הצוות החינוכי גויס למילואים. בנסיעה לבית הורי ביום שישי שמתי לב שהתחנה המרכזית (הישנה) בתל-אביב הייתה ריקה מאנשים. גברים לא נראו ברחובות ורק חיילי הג"א (הגנה אזרחית) הסתובבו עם רובה צ’כי על הכתף. בגינות נחפרו שוחות ותלמידים הוזעקו למלא שקי חול בכל מיני מקומות. בשמונה בדיוק נכנסו שמואל עם ד"ר רוזנבליט מנהל המדור הדתי כשעל פניהם ארשת רצינית. שניהם שוחחו איתנו על המצב ובקשתם מאיתנו הייתה פשוטה: לעזור ולהמשיך בשגרת היום –יום, למרות המחסור במדריכים ובמורים. ולמעשה חילקו אותנו כאחראים –במקרה שתפרוץ מלחמה- לעזור לנשים ולילדים שבפנימייה . השבוע חלף במתח ובאיטיות. תפילת השבת נאמרה בכוונה רבה. ביום ראשון בבקר אנו "מנתחים" את הסיכויים למלחמה. ומתרגלים כניסה למקלטים. בפגישה עם מנהל הכפר ד"ר גדעון כץ ביקשנו לדעת מדוע הוא לא גויס שהרי ידענו שהיה קצין בכיר. לדבריו ,התרומה שלנו לביטחון תהייה,בהמשך העבודה השוטפת.
ביום שני, שמונה ורבע בבקר כ"ו באייר תשכ"ז חוזרים מחדר האכל לכיוון בית הספר ושומעים אזעקה. מישהו רץ להדליק רדיו ושומעים את ההודעה על קרבות עזים בדרום הארץ. כל אותו יום ולילה שהינו במקלטים ,אחד חמד לו לצון והאזין לקול הרע"מ מקהיר. שם שמענו בעברית עילגת איך הצבא המצרי מגיע לבאר שבע. היינו במתח רב . רק ב -11 לפני חצות ,אחרי שתיקה ארוכה של דובר צה"ל ,אנו שומעים ברדיו את הודעתו של מפקד חיל האוויר על השמדת כוחו של הצבא המצרי. ביום שלישי בבקר אחת מנשות הכפר מקבלת טלפון מבעלה על,, מינויו כמושל אל עריש. זו הסיבה שלאט לאט ירד המתח, ואז שמענו על ההפגזות לכיוון ירושלים. הלימודים משתבשים ואנו צמודים לחדשות. יום רביעי בצהריים כ"ח אייר שביעי ביוני מתחיל קול ישראל לשדר פרקי תהילים ושירים על ירושלים. רוב התלמידים התכנסו במרכז הפנימייה ופתאום שמענו את השידור ההיסטורי בגלי צהל:" הר הבית בידינו" ואת תקיעות השופר שליד הכותל .ללא תכנון פרצו מאות התלמידים במעגלי הורה. את החוויה הזאת לא אשכח.
נ.ב. אחרי עבודת נמלים וחריש עמוק ,בעוד כחודש ב27.6 בתום חמישים שנה בדיוק לסיום לימודינו במקווה ישראל ניפגש בע"ה הבוגרים של מחזור סח"ט להעלות זיכרונות מהימים ההם.
שבת שלום ויובל שמח לשחרור ירושלים.
