שלום מיקי,
ניתן לחלק את המילים בעברית לפי שני עקרונות - מורפולוגיה ופונולוגיה. ארחיב כעת על התחום המורפולוגי שעליו נשאלתי.
המורפולוגיה (מורפו=צורה) : היא תורת הצורות. מדובר על המבנה הפנימי של המילה וחלוקתה ל"צורנים" (מורפמות).
מורפמות / צורנים: יחידות בעלות משמעות דקדוקית או לקסיקאלית. קיימים שני סוגים של צורנים:
צורנים ביחידות המורפולוגיות:
המורפולוגיה קשורה ליכולות הקריאה באופן ישיר– בפרט בשפות שמיות (כמו עברית) משום שהן כוללות תבניות שונות. כאשר אנו קוראים מילה לא מנוקדת שאינה מוכרת לנו, באופן אוטומטי ובלתי מודע אנו מכניסים אותה לתוך תבניות שאנחנו מכירים, וזה עוזר לנו לקרוא בצורה מדוייקת ומהירה יותר.
והנה מספר ממצאים מעניינים שנמצאו בעולם המחקר:
(Abu-Rabia, Share & Mansour, 2003) מצאו כי יכולת מורפולוגית נמוכה מעכבת את תהליך הקריאה.
(Nagy et al, 2003) מצאו כי ידע מורפולוגי תורם להבנת הנקרא הן בקבוצות של קוראים תקינים והן בקבוצות של לקויי למידה.
(Nagy et al, 2006) מצאו כי ידע מורפולוגי חיוני לדיוק בקריאת מילים מורכבות, ולשטף הקריאה. מהמחקר עולה גם כי ידע זה חיוני להבנת מילים מוכרות וכאלו שאינן מוכרות. ידע מורפולוגי תומך גם בהבנת המבנה התחבירי של המשפט והטקסט. ניתן לנבא את הבנת הנקרא באמצעות בדיקת המודעות המורפולוגית.
(Carlisle, 2000) הראה כי ככל שגיל האדם עולה - גוברת חשיבותה של המודעות המורפולוגית להבנת הטקסט. הסיבה היא שככל שמתבגרים נחשפים לטקסטים בעלי משלב לשוני מורכב יותר. להבנתו נדרש ידע מורפולוגי רב יותר (זיהוי שורשים, תחיליות ומוספיות).
בברכה,
יעל רן - מומחית לאבחון ליקויי למידה והוראה מותאמת.
0507219033