הילד רוצה תשומת לב
הילד שלנו מגיח לסלון ומתחיל למשוך לנו בחולצה בבקשות חוזרות, ”אמא בואי איתי” ואח”כ מתעקש פעם שנייה תוך כדי משיכת החולצה, ”אמא תיקני לי את הכדור שראיתי בתוכנית מקודם...”
ואנחנו עייפות, בדיוק חזרנו מהעבודה, הספקנו לשאול בנחמדות אם הכל בסדר, אם הגדול הכין שיעורים והילד הזה שמושך בחולצה, בן ה 5 אמא הספיק לאכול עם המטפלת את ארוחת ארבע. ושוב " אמא, תביאי לי משחק... נו...". והקול שלו מתחיל להוסיף לעצמו צלילים פחות נוגים של יבבה.
ואנחנו מסבירות שעוד מעט נשב איתו לשחק או לקרא סיפור קצר אחרי שננוח קצת... כמה דקות לעצום עיניים וכבר נהיה שם בשבילו והוא שוב חוזר ובטון יותר מנגן אומר " אמא בואי שבי איתי...עכשיו " . ושוב יבבה שנשמעת קודחת יותר.
התמונות האלה הם בהחלט לא משום סרט שכתב במאי שבדי כתמונות מחיי נישואין אלא צבעים אמיתיים של יצירה בשם תמונות מחיי הורים והפתרון בהדרכת הורים בוודאי לא כל התמונות כאלה אבל לשם ההתייחסות נתייחס כרגע רק לתמונות אלה כשהן ולא האחרות הטובות והכייפיות קורות.
בניסיון של הילד לקבל תשומת לב מההורה, הורה נותן תשומת לב להתנהגות המפריעה או אפילו להתנהגות שאינה מפריעה. כי בסופו של דבר זו קבלת תשומת לב.
חשוב להבין, שזו לא חייבת להיות התנהגות מפריעה, זה יכול להיות ילד נחמד– "אימא, תראי כמה טוב אני עושה זאת" עוד פעם ועוד פעם. זה לא מפריע במובן הגיוני ונורמאלי - וההורים מאושרים שיש להם ילדים כל כך "טובים", אבל זה יכול פעילות של הילד להעסקת יתר. אז אל תחשבו על זה כטוב או רע, התנהגות מפריעה או לא טובה או להיפך, נחמדה להפליא, עליכם לזהות האם המטרה של הילד היא להיות מיוחד ולהיות היחיד בסביבתו שאת רצונותיו מגשימים ואין מקום לאף אחר בסביבה.אם ילד מחפש את תשומת הלב ואתה נותן אותה והילד מפסיק את ההתנהגות שמטרתה הייתה לקבל תשומת לב – זו אינדיקציה טובה למטרת ההתנהגות.
וזו כמובן לא המטרה שאנו רוצים שתהיה לילד; אך אם הילד ממשיך לדרוש את תשומת ליבך , זו לא המטרה שלו לקבל משחק, או סיפור, מטרתו היא להעסיק אותך סביבו. מה שזה אומר הוא, שהמבוגר מגיב בדרך כלשהיא והילד משתף פעולה, במקרה של תשומת לב, הילד יפסיק ליבב לזמן קצר.
התמונה תהיה : "אימא, תראי איזה יופי אני מצייר". אימא תיתן תשומת-לב ולכמה דקות הילד מפסיק לחפש תשומת-לב. אם מטרת הילד אינה תשומת לב אלא כוח, הוא לא יפסיק אם יקבל תשומת-לב.
לכן, משוב מתקן הוא חשוב בכל הקשור למציאת מטרת הילד. אם המבוגר יאבק חזרה, המבוגר יתעקש שהוא הבוס ולא הילד. תלוי בסיטואציה ותלוי בילד, משוב מתקן יכול להיות שהמבוגר במובן מסוים דחף כל כך חזק שהילד בוכה, פגוע, מפסיד, ואז תתחיל להתפתח נקמנות. דרייקוס טען שכל מבוגר הנאבק בילד זה טיפשי, כי תמיד הילד מנצח, אלא אם כן אתה מכניע אותו או משפיל אותו עד כדי כך שהוא לא הגיבור הכובש, ואז זה המבוגר למעשה הפסיד, המשוב הוא ילד מנצח.
עובר מרע לגרוע יותר, לייאוש.. תסתכלו עלינו ההורים ...
הטיפול בגישה האדלריאנית יתאר את המצב באופן זה: כל מה שהילד צריך לעשות זה לנצח אותך, לך יש כל כך הרבה דברים לדאוג לגביהם, לילד יש זמן ואנרגיה לדאוג רק למצב אחד, ולכן הוא ינצח בקרב.
הדרכת הורים לכן, מה שאנו מחפשים למעשה:
- את הרגש שלנו, איך להיות רגוע נגיב בהתאם לצרכים ולכללים הנהוגים במשפחה תוך מתן כבוד הדדי, לאחר שנזהה את המטרה;
אם הילד רוצה תשומת לב, האסטרטגיה היא לא לתת לא באותו הרגע אלא מאוחר יותר.
כשאתה בטלפון והילד מושך אותך, או כשהילד הולך למיטה ורוצה עוד נשיקה/עוד מים/ עוד משהו, וההצהרה התקיפה היא: "לא עכשיו, מותק". כל הדינאמיקה משתנה כשיש תשומת-לב אבל לא כחלק מניפולטיבי אלא בגלל הקשר החם. ילד קטן אפשר לאמן מהר, ילד גדול לוקח יותר זמן.
לתת מקום לילד להקשיב לו ולהגיב בהתאם לגבולות ולא כחשש שצריך לספק כל הזמן באופן מיידי את צרכיו.
עופרה רוזנפלד – מילת. פסיכותרפיה והדרכת הורים.
מיל: ofra@milat.co.il אתר: www.milat.co.i
